יוצרים הידמות לאור

בעל הסולם, מאמר "מתן תורה", סעיף י"א:

"שכל ענין הרוממות והדביקות הזה, המובטח לנו ע"י מעשה ידינו בתורה ומצוות, אינו לא פחות ולא יותר, אלא דבר השואת הענפים לשורשם ית'. אשר כל הנעימות והעידון וכל נשגב, נעשה כאן דבר נמשך טבעי מאליו.

כמו שנתבאר לעיל :

א. שענין התענוג אינו יותר, רק השואת הצורה ליוצרה. ובהיותנו משתוים בעינינו לכל מנהג, הנוהג ומצוי בשורשנו, הרי אנו מצויים בתענוגים.

ב. וכל ענין, שיארע לידנו מהענינים, שאינם בנמצא בשורשנו, הרי נעשה מושג זה לבלי לסבול, ולגועל נפש, או למכאובים ממשיים, כפי אשר יתחייב מהמושג ההוא.

ונמצא מאליו, אשר כל תקותינו תלוי ועומד בשיעור השואת צורתינו לשורשנו ית' וית'."

באופן כזה אנחנו מתקדמים על ידי תענוגים וייסורים. סך הכול, משניהם אנחנו צריכים ליצור השתוות הצורה. אני צריך לבנות מעצמי את אותה הצורה הדומה לאור.

אבל לאור העליון אין צורה, הוא כולו השפעה ואהבה חלוטה. אז איך אני, מתוך הרצון לקבל שלי שיש לו צורה, יכול לבנות צורה של האור?

לשם כך אני "מתפשט" מכל היחסים האגואיסטיים שלנו ובונה מעליהם קשרי אהבה. לכן מבפנים אני כולי נשאר "עשוי" מהרצון לקבל, והביטוי החיצוני שלו נהיה הרצון להשפיע.

כתוצאה מזה, אני מוצא את עצמי מול "האור המקיף", מול אור אין סוף, ואני בעצמי בונה מעצמי את דמות הבורא. לכן המדרגה הזאת נקראת "אדם", שזה אומר: "דומה" לבורא.

לבורא כשלעצמו אין שום צורה, אבל אנחנו, מזה שמתקרבים אליו, מגלים אותו ובזה "עושים" אותו.

בעל הסולם, מאמר "סוד העיבור – לידה":

"בדומה לרב ותלמיד, שכל מגמתו של הרב, הוא לתת כח לתלמיד שיהיה כמותו, וללמד לתלמידים אחרים כמותו. כמ"כ יש להשי"ת נחת רוח שבריותיו בוראים ומחדשים דוגמתו. אשר כל כח החידוש וההתפתחות שלנו אינו חידוש באמת, אלא מין התחקות יש כאן. ועד כמה שההתחקות מתאימה עם מלאכת הטבע – באותו שיעור נמדד שיעור התפתחותינו."

את כל זה אנחנו מממשים בקשר ההדדי בינינו. ניתנה לנו האפשרות להתגבר על האגו ששורה בינינו אם אנחנו ננצל בצורה נכונה את האמצעים העומדים לרשותנו: השיעורים, הסדנאות, הכנסים, וכולי. העיקר בשבילנו זה להגיע לחיבור, בכך שאופן החיבור יהיה לפחות במקצת דומה לאור, להשפעה הדדית.

מתוך שיעור הכנה לכנס בסנט פטרבורג, 03.07.2013

ידיעות קודמות בנושא:
או אני, או הוא!
הידבק במידותיו
"וייפח באפיו נשמת חיים"