ארבע מדרגות אל הדרך הטהורה של האור

ישנה "דרך ייסורים" ו"דרך תורה" ("דרך האור"). כל העולם מתקדם בדרך של ייסורים, ואנחנו מתקדמים ב"דרך תורה". אבל "דרך תורה" גם כן מתחלקת ל"דרך ייסורים" ו"דרך תורה". אם האדם לא מסוגל בעצמו לעורר את השחר, השחר מעורר אותו, זה סימן שהוא הולך בדרך של ייסורים. כלומר הוא יורד בחושך של הלילה, מעמיד את עצמו תחת מכות, גם גשמיות וגם רוחניות, ונשאר בירידה הזאת עד שייצא משם. במקרה כזה, גם זה נקרא דרך של ייסורים, אבל בכל זאת, ייסורים בדרך של התפתחות רוחנית, ולא התפתחות גשמית רגילה.

וכנגד זה ישנה דרך תורה, כאשר האדם מתקדם על ידי זה, שלוקח חסרונות מהסביבה. ובדרך הזאת, גם כן קיימת חלוקה משלה לדרך של ייסורים ודרך תורה. בכניסה לדרך תורה, צריך לעבור ארבע דרגות של הוי"ה פנימית, שאחריהן אתה כבר מגיע לדרך טהורה ואמיתית של האור. שם אנחנו כבר עולים ישר למעלה בקרן האור.

ועד אז, צריך לעבור המון בירורים של מה זה דרך האור. על זה כתוב: "זכו, מלאכתם נעשית על ידי אחרים". זה לא אומר שאתה מנצל אותם, כפי שזה נעשה בעולם שלנו. אבל אתה באמת משתמש כבר ב"כלים" המוכנים שאותם הבורא הכין לצורך הגילוי שלו ושנמצאים בזולת.

עכשיו, לפני הכנס בסנט פטרבורג או כל כנס שיבוא, אנחנו צריכים להבין, שה"כלים" הרוחניים שלנו נמצאים בזולת. ההכנה קובעת הכול, כי אנחנו רוצים הרי להיכנס לדרך "אחישנה", בכך שמקדימים את המכות שמגיעות אלינו מאחור: בעיות גשמיות ורוחניות, כל מיני ירידות, ניתוקים, איבוד עניין.

דווקא על הדרך הזאת מספרת התורה, על עָם שלא שומע בקולו של משה. ביניהם כל הזמן מתרחשים חילוקי דעות, חיכוכים, וויכוחים, התנגשויות. עד לכזאת מידה, שבסופו של דבר משה אומר לבורא: "תעזוב אותי, אני כבד פה וכבד לשון ולא יכול לדבר איתם. הם לא מבינים אותי! הם לא יאמינו לי!".

וכבר אחרי יציאת מצרים, במדבר, הבעיות והוויכוחים רודפים אחריהם. משה היה שמח להשתחרר מהשליחות שלו, אבל מצד שני, הוא כל הזמן מגן על העם, כלומר על החברים. משה, זו דוגמה עבור כל אחד מאיתנו, שמראה מי אנחנו צריכים להיות כלפי האחרים: לדאוג, להשתוקק ולספר להם את כל מה שיש בליבו, כדי לעורר את האחרים וליישר את הדרך שלהם.

כך צריך לנהוג כל אחד כלפי האחרים. מצד אחד, אתה חייב להיות גדול כלפי הקבוצה, משפיע, מעביר להם את כל מה שיש לך: התעוררות, שמחה, גדלות המטרה, חשיבות הקבוצה, כמו משה, מנהיג העם. ומצד שני, אין אדם יותר ענו ממשה, כלומר מהגדול ביותר אתה הופך לקטן ביותר. כזאת דוגמה של יחסים בקבוצה נותנת לנו התורה.

כאשר אתה נקלע לכאלה מצבים, "יגעתי ולא מצאתי אל תאמין". אתה חייב למצוא את החיסרון המתאים לגילוי הבורא. החיסרון, זו החובה שלך, והגילוי יתרחש מייד. הבורא, האור העליון, רק מחכה להתאמה הקטנה ביותר שלך עימו, כדי להתגלות מייד בתוך ה"כלי" שלך.

הוא כבר נמצא בתוכך, כמו שנאמר: "אני, ה' השוכן בם, בתוך טומאתכם". הוא כבר כאן, רק תגלה את הגילוי הראשון שלו, את ההוי"ה הראשונה!

מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי", 28.06.2013

ידיעות קודמות בנושא:
רוצה אני!
הכנה טובה, זו ערובה להצלחה
נרצה עכשיו, יהיה עכשיו!