כולנו משפחה אחת

מתוך שיעור מס' 1, כנס קרסנויארסק

 אני מאוד מתרגש וזה ממש לא אופייני לי. רכשתי ניסיון רב יחסית בללמד ובלהתקשר, במיוחד עם תלמידים וחברים, אבל כאן יש אווירה מיוחדת, מרגשת, זכה. בעיקרון, אני ציפיתי לזה, ובכל זאת, מרגש אותי שעדיין אפשר לשמוע ולראות דבר כזה על פני כדור הארץ.

כפי שאתם יודעים, הקבלה היא מדע שנובע מתוך החקר של מערכת הבריאה. מגלים אותה אנשים שמצליחים לשנות את עצמם בהתאם לכוחות שמנהלים אותנו, כוח ההשפעה וכוח הקבלה. הם יודעים לשלוט בכוחות האלה בתוכם, למעשה, הם יודעים לנהל את עצמם כמו בעזרת מכשיר ועל ידי זה משיגים את העולם העליון שבו גם אנחנו קיימים.

רק שאנחנו לא יודעים לשלוט בתכונות הללו. בינתיים, אנחנו קיימים רק בתוך תכונה אחת שמגולה בנו מהלידה, תכונת הקבלה או האגו. ואת התכונה השנייה, שהיא הפוכה מהראשונה, אנחנו צריכים לרכוש. רכישת התכונה השנייה היא תהליך די מורכב וממושך, ובזה כולנו ביחד עוסקים עכשיו.

אחרי שנרכוש אותה, היא תתגלה בנו ואנחנו נתחיל ללמוד כיצד לעבוד עם שתי התכונות ההפוכות הללו. רק אז אנחנו נתחיל להבין מהו הטבע האמיתי, או הבורא או הבריאה. ואנחנו נראה מה קורה מאחורי כל התמונה הזאת אשר מצטיירת רק בתוך התכונה האגואיסטית שלנו.

כשמגלים את התמונה האמיתית של המציאות, אנחנו רואים שהכול מבוסס על החיבור הנכון בין שתי התכונות, על השלמה הדדית בין ההפכים. ומתגלה תמונה נפלאה, בעיקרון דבר אחד שלם, הבריאה כולה. כל האנשים, ובכלל הכול בעולם, הוא אחד שלם.

ורק כדי לאפשר לאדם לא להיות יצור מנוהל, כדי לרומם אותו לדרגת הטבע השלם הכללי, לשם כך ניתן לו להרגיש שהתכונה האגואיסטית שלו ששולטת בטבע הדומם, הצומח והחי, הורסת אותו. מצד אחד, התכונה הזאת מפתחת בן אדם, ומצד שני, הוא מתחיל להרגיש את התפתחותו כהתפתחות שלילית. כל מה שהוא עושה, הוא מתחיל לראות שהוא עושה לרעתו. והוא לא מסוגל לא לעשות.

בצורה כזאת, תוכנית הטבע פועלת בנו כדי שנגיע להכרת הרע של האגו שלנו, של הטבע שלנו ושנרצה לאזן אותו, לצאת איכשהו ממנו ולהתעלות מעליו, לשלוט בו ולהגביל אותו. אבל זה בלתי אפשרי עד שנגיע להבנה כיצד עושים זאת ועל מה מדברת הקבלה.

בלי החכמה הזאת אנחנו עלולים לסבול, ננסה לעשות משהו עם עצמנו, עם האגו שלנו, אבל לא יצא מזה שום דבר. נחוצים לנו אנשים שכבר חדרו לתוך העולם "העל- אגואיסטי" שמבינים כיצד הכול בנוי ויכולים לעזור לנו לרכוש תכונה נוספת, את תכונת ההשפעה שתאזן את תכונת הקבלה.

למרות שהקבלה מגלה שכולנו משפחה אחת, דבר אחד שלם (המקובלים כתבו על כך כבר לפני אלפי שנים), היא חיכתה עד לרגע שהאנושות תתחיל להבין, להכיר את הטבע הרע שלו.

עוד לפני מספר עשרות שנים אנחנו חשבנו שביכולתנו לנצח את הטבע, לשנות את כיוון זרימת הנהרות ולכבוש את הטבע. משום מה, אנחנו רוצים "לכבוש", "להילחם על היבולים", לעשות הכול בכוח, לשבור את הכול. אנחנו חשבנו שכך צריך לעשות, כי לא מן הסתם אנחנו גולת הכותרת של הטבע, החלק הגבוה ביותר שלו. ובסופו של דבר הסתבר שזה לגמרי הפוך.

הכרת הרע היא התופעה הנפלאה ביותר שאופיינית למאה שלנו, לדור שלנו. מצד אחד, מתגלה עולם גלובלי, מתגלה שלמות, אינטגרליות, קשר הדדי בין כל חלקיו. ומצד שני, יש הרגשה שאין התאמה בינינו לגלובליות, לשלמות ולאינטגרליות. להיפך, אנחנו הפוכים לגמרי מהטבע כולו.

לכאורה, האנושות כל כך עוצמתית ונבונה, אבל יחד עם זאת היא החלק הפגיע ביותר בטבע. כי בטבע הדומם, הצומח והחי כל החלקים משלימים זה את זה, נמצאים בהרמוניה ואנחנו הפוכים ממנו. אנחנו יצורים מזיקים ולמעשה בלתי יעילים שהורסים את עצמנו ואת כל מה שנמצא סביבנו, מנסרים את הענף שיושבים עליו ובמו ידינו גורמים להתדרדרותנו. כל המדעים שלנו הופכים לרע, האומנות מתדרדרת, המשפחה מתפרקת. כל מה שאנחנו מצליחים להשיג, הופך לנכס בידיים של מישהו ואצל אנשים אחרים נוצר מחסור.

כלומר, האגו כולו מתגלה היום בבירור כרע ומשמיד את כל ההזדמנויות, את האפשרויות הנהדרות שיש לאנושות. ויחד עם זאת אין מה לעשות בנידון.

פעם היינו אחד שלם. האור העליון, כוח ההשפעה, כוח האהבה שהוא כוח הטבע העיקרי, ברא רצון. הרצון הזה התפתח, ובמידת התרחקות תכונותיו מתכונת האור, במידת הכרתו כהפוך מהאור, כל הזמן התרחק ממנו. בצורה כזאת נוצרו מדרגות של השתלשלות הרצון, כלומר, התרחקותו לפי חוסר השתוות הצורה לתכונות של האור ההולכת וגוברת עד שהרצון הזה נשבר לחלקיקים קטנטנים. והחלקיקים האלה הם בעיקרון האנשים בעולם שלנו.

חלקי הטבע הדומם, הצומח והחי, למעשה נמצאים בקשר אינטגרלי ביניהם. והאדם שבור לגמרי. כולנו אגואיסטים קטנים, כולנו הפוכים לגמרי אחד מהשני. אין בנו שום דבר שמצביע על השתוות כלשהי. כל המינים וצורות הקשר בינינו הם רק כדי למלא את עצמנו ואם זה אפשרי אז שיהיה על חשבון הזולת. אנחנו מקבלים תענוג מדיכוי של אחרים וזה קורה בטבע שלנו בתת מודע, בצורה אי-רציונלית ואפילו אוטומטית. מי שיותר מפותח הוא יותר אגואיסט, והוא מחפש הזדמנויות יותר טובות להנות על חשבון כולם ומכולם.

בעצם, זאת התמונה שאנחנו מגלים בהדרגה בדור שלנו, בינינו. האנושות כבר מתחילה בהדרגה להכיר בזה, וכתוצאה מכך אנחנו הגענו לאפשרות לגלות את חכמת הקבלה. האנושות לא הייתה מגלה אותה בעצמה, לשם כך קיימות נשמות מסוימות, כלומר, חלקי הרצון המשותף השבור, של הכלי השבור שיכולים להשיג זאת בעצמם.

האב הרוחני שלנו הוא "אדם". לפניו חיו עוד הרבה דורות של אנשים אבל הוא היה הראשון שגילה את הצירוף האמיתי בין שני הכוחות, כוח ההשפעה וכוח הקבלה, גילה את הבורא, כלומר את כוח ההשפעה שהפוך לתכונה המקורית שלנו.

לא במקרה קראו לו "אדם", שמשמעותו "דומה לבורא". אנחנו יודעים שאין מקריות, כנראה, לא מן הסתם קיבלו הוריו רעיון לקרוא לו בצורה כזאת, אף על פי שהם לא ידעו את הסיבה.

בהתאם למסורת, בערך בגיל 36-37 "אדם" השיג את הבורא, כלומר הוא גילה את המציאות העליונה, את התכונה השנייה ובעזרת שתי התכונות (קבלה והשפעה) התחיל לחקור את העולם. הוא כתב על כך בספרו "רזיאל המלאך". כך התהליך התחיל, ולכן למרות שאנחנו חושבים שהאב הרוחני שלנו היה אברהם, אסור לשכוח גם את "אדם".

ואברהם כבר חי בתקופה אחרת, עשרים דורות אחרי אדם. אז כבר התגלה לא רק האגו, אלא גם מערכת התיקון שלו. לכן, אנחנו מכנים את אברהם האב הרוחני של האנושות כולל כל הדתות. הוא נתן לנו אפשרות, מכשיר, שמאפשר לפתח בתוכנו תכונות אלטרואיסטיות כנגד התכונות האגואיסטיות, ואז על סמך שתי התכונות ההפוכות לחקור את עצמנו ודרכנו את הטבע, כדי לגדול ולגלות את העולם.

מאברהם מתחילה שיטת התיקון. כבר אז בבבל העתיקה האגו התגלה בצורה רצינית בין האנשים, ואברהם כנציג של אותו הדור מצא את השיטה הנחוצה, את חכמת הקבלה, על סמך מה שכבר התגלה באנשים. צריך לזכור שקודם הוא היה אחד המנהיגים הרוחניים של בבל, ובכלל הוא היה אדם משכיל באותם הזמנים. לכן, ממנו מגיעה שיטת התיקון שנקראת "קבלה" מהמילה "לקבל" או מהמילה "מסירה" (של מידע).

למעשה, יש כאן הרבה דברים נסתרים. זהו רמז להזדמנויות רבות שחכמת הקבלה מסתירה. מצד אחד, זה מדע שמספר על האגו שלנו, לכן, היא נקראת "חכמת הקבלה". ומצד שני זאת חכמה שנמסרת, מכיוון שהיא נמסרת מדור לדור או חכמה לקשר הדדי, מכיוון שהיא מחברת בין האנשים שרוצים לגלות את העולם העליון, מפני שרק בקשר ביניהם הם יכולים להשיג את העולם העליון.

לכן, מאז ימי אברהם, אנשים שרוצים להשיג את העולם העליון, לגלות את המצב הנצחי ולהתקיים בו, כלומר להתעלות מעל המצב הבהמי ולגלות את המצב הבא, הם מתאחדים ביניהם.

תוך כדי זה הם עוברים שינוי מאוד מעניין.

פעם, כשהיינו עובָּרים, אנחנו היינו אנרגיה כלשהי, שבהדרגה הפכה לחומר דומם. אחר כך החומר הדומם עבר אבולוציה והפך בהדרגה לחומר צומח ולאחר מכן לחי ועכשיו אנחנו עוברים מחומר חי לחומר שנקרא "אדם", חומר אנושי, שעדיין לא נמצא בנו. זאת מדרגת אבולוציה שונה לגמרי.

תארו לעצמכם שבמשך מאות מיליוני שנים החומר עבר שינויים מדומם לצומח, מצומח לחי. והנה, נכון להיום, אנחנו צריכים בעצם על ידי זינוק, במשך שנים ספורות, במשך גלגול חיים אחד להתגבר על המעבר מדרגת החי לדרגת "אדם". במצב כזה אנחנו נמצאים.

המהות של השיטה היא בחיבור מתוך ההכרה אחרי השבירה שקרתה בעולם הרוחני. מאז שהעולם שלנו הופיע כתוצאה מהשבירה הזאת, החל מ"המפץ הגדול" והלאה, הוא קיים רק כדי שנתחבר ביחד, נתאחד כמו משפחה אחת. כך זה בא לידי ביטוי ונשמע בשפה האנושית שלנו.

אני לא יודע האם ההגדרה הזאת מתאימה. כך כותבים המקובלים, כך כותב בעל הסולם שכולנו משפחה אחת. צריכים להבין עד כמה אנחנו חייבים להתחבר בינינו. החיבור בינינו צריך להיות כזה שלא יישאר אף אחד שמרגיש את עצמו לא מחובר, אלא שנרגיש רק את הכללות בינינו, נרגיש שכל האנושות היא אחד שלם.

זהו התיקון הגדול שעלינו לעשות על עצמנו. אבל מצד שני, בעצם, קל להגיע לזה. בעל הסולם כותב שאין בזה שום דבר חוץ ממשימה פסיכולוגית פשוטה, מפני שבסופו של דבר האור עושה את הכול, כלומר, כוח ההשפעה, כוח האהבה, כוח הטבע העיקרי שברא את האגו במיוחד כדי שנשיג את הכוח הזה ונתחיל לעבוד עימו, כדי שנעלה לדרגה הגבוהה ביותר שלו, שניכנס לתוך המערכת של "אדם", המערכת הנצחית, השלמה, שבה אנחנו מאבדים את היחס למצבנו הבהמי, מתעלים מעליו.

לזה אנחנו צריכים להשתוקק. וזה בעצם קל להשיג. זאת בעיה פסיכולוגית, כיוון שזה מושג לא רק על ידי אלא על ידי כולם ביחד. את ה"בעיה הקטנה" הזאת צריכים לפתור ברמה הגשמית האגואיסטית שלנו. עלינו לפתור אותה. אם אנחנו נצליח לעשות זאת, אז נעבור במהירות למצב הבא.

ברור שאני לא אצליח לשכנע את עצמי שעליי להתחבר עם האחרים, זה בלתי אפשרי. כאן אי אפשר בלי השפעת החברה. לכן, מהנקודה הראשונית הבעיה נפתרת רק בעזרת החיבור בין כולם, כאשר כל אחד מעורר את היתר וכולם מעוררים כל אחד, מתחברים זה עם זה בדאגה הדדית לכולם ולכל אחד בנפרד. זהו האינטגרל.

והאגו שלנו עוזר לנו כי הוא כל הזמן מפריד בינינו, דוחה כל אחד הצידה, "מושך" מהאחרים. וכך אנחנו מתחילים להרגיש צורך, נחיצות יותר ויותר גדולה בחיבור. האגו שוב ושוב דוחה אותנו, עושה זאת בכוונה, בערמומיות, אבל למעשה זה לא כך. כי הוא מנוהל על ידי אותו הכוח של האור, אותו כוח ההשפעה. הוא משני ולכן נקרא "יש מאין". במילים אחרות הוא נברא בכוונה, באופן מלאכותי, כדי לעזור לנו לגלות את הבורא, את האור, את תכונת ההשפעה, מתוך חוסר הקיום.

לכן צריך לראות באגו שלנו "עזר כנגדו". בכל הפעולות כשאנחנו מגלים אותו, עלינו לשמוח שהוא מצביע על המגרעות שלנו שעדיין קיימות כדי שנגיע לחיבור הנחוץ, לגילוי של המערכת העליונה.

וכשאנחנו מגלים אותה, אנחנו רואים שזה באמת אותם היחסים שאנחנו השתדלנו לסדר בינינו. אנחנו מגלים בתוכם את מערכת העולמות, את עשר הספירות שמשתפות פעולה ביניהן. אנחנו מגלים זאת בפועל, והאגו כאילו דוחף אותנו מאחור, דוקר ומצביע היכן עוד חסר לנו גילוי הקשר הנכון בינינו.

לכן, צריכים להתייחס לאגו בנימוס, בשמחה, כמו לעוזר שלילי, אבל מזהיר, דוקר, עוקץ, דווקא במקום שבו חסר חיבור. עלינו לאהוב את האמצעי הזה שמגדל אותנו נכון.

האגו מראה לנו את המגרעות לא בחיים הרגילים, אלא במקום שאנחנו מתחילים להתקרב אחד לשני. בחיים הרגילים האגו נמצא ברמה בהמית. כל אחד רוצה לחטוף משהו לעצמו, לכבוש, לשכור, לגנוב, לתחמן, לשקר… כל זה לא נחשב לאגו שבו צריך להילחם. צריך לשים את תשומת לבנו לאגו שמפריע לנו להתחבר. הוא המנהיג שלנו, מורה דרך. הוא מצביע בדיוק על המגרעות הקטנות ביותר, עובד איתנו כל רגע. ועל כך צריכים להודות לו.

פונים אליי אנשים עם טענות על חוסר כוחות, חוסר רצון, אכזבות וכן הלאה.

ראשית, אם אלה טענות כלפי האגו הבהמי, אז במקרה כזה אנחנו פשוט לא שמים לב אליו. בהדרגה זה יעבור, ימות, יעלם לאנשהו. לא צריך לחשוב על כך.

ואם אתה שם לב רק לחיבור, אז כאן אתה מתחיל לקבל מכות ודחיפות שונות, חוסר רצון ואכזבה. זה האגו הנחוץ ביותר. אותו צריך לא רק לטפח ולפתח, אלא צריכים מייד להתעלות מעליו ולבנות יחסים חדשים עם הזולת עד שנגיע לרמת קשר בינינו או לניסיונות לקשר, עד שנשתכנע שאנחנו באמת חסרי אונים.

אבל גם כאן יש קושי. אני יכול להשתכנע בחוסר האונים שלי רק כאשר אני אהיה קשור עם האחרים, כלומר, כאשר ארגיש את הצורך בקשר הדדי עם החברים. הם יעוררו אותי על ידי השתוקקותם קדימה, זה לקראת זה. אני ארגיש עד כמה אני לא כמוהם. אני ארגיש האחרון ביניהם. אף שבאמת זה יכול להיות ממש לא נכון, אבל אני ארגיש שאני יותר נמוך מהם, יותר גרוע מהם, לא מוצלח כמוהם. הם מדברים כל כך יפה, יכולים להיפתח, להתחבק, להחזיק זה בזה, מוצאים לפתע מילים נכונות, נחוצות, ולי אין כלום מזה, אני "בלתי חדיר", חסר רגש, אטום, לא רגיש…

אם אדם מתקדם, הוא תמיד חושב כך על עצמו. וזה טוב מאוד. רק צריך להבין שזה ניתן לו בכוונה ושבמידת התקדמותו הוא יראה את עצמו יותר ויותר נמוך. כאן נחוצה תמיכת הקבוצה ותזכורת תמידית שמצבים כאלה יותר יעילים ומועילים.

אם האדם לא ירגיש את תמיכת הקבוצה, אז אכזבות כאלה יזרקו אותו הצידה והוא יעזוב. הוא יגיד לעצמו שזה לא בשבילו ושהוא בכלל כבר לא מסוגל להמשיך, שזה לא יוביל לשום מקום, ושהוא לא ישיג שום תכונת ההשפעה… וכן הלאה.

אסור לנו לגלות אדישות בתגובה, ולומר שזה בסדר שהוא עזב. קודם כל אנחנו חייבים מייד לעזור לו לחזור.

ובכלל, עבורנו זה סימן רציני שמצביע על הצורך לפתח בתוך הקבוצה כוח שישמור את האדם בפנים שלא יאפשר לו לצאת החוצה. הקבוצה צריכה להיות קהל שממנו אי אפשר להתנתק, כמו חור שחור או כמו כוכבים שבגלל הצפיפות הגדולה שלהם אינם מאפשרים לאור לצאת.

בעיקרון, יציאתו של האדם מתוך הקבוצה אפשרית רק במקרה שהוא מתנגד, לא רוצה להשתתף בעבודה ביחד עם כולם, אם הוא הגיע במקרה לקבוצה ובסופו של דבר מגלה שזה לא בשבילו. אז אין מה לעשות, הוא עדיין לא בשל בפנים. אבל בכל זאת צריכים להשאיר לו מקום לחזור אליו. ובכלל, זה צריך להיות סימן לקבוצה שעליהם לבדוק את עצמם, האם הם משפחה או לא?

בעצם כיצד נבנית המשפחה? ומדוע דווקא המשפחה היא התבנית שלנו?

אם בודקים משפחה נורמלית, כזאת שנכון להיום יתכן שאינה קיימת, אז היא מצטיירת אצלנו כמשהו משותף, שלם ששם כולם שווים. שווים לא סתם "לפי מדידת הסרגל" אלא לכל אחד רמה משלו, ילדים, הורים, זקנים, חולים, בריאים… המשפחה תמיד מחליטה מה נחוץ לכל אחד ומה המקסימום שהיא יכולה לעשות לטובת כל אחד. ברור שזה יוצא אחד על חשבון של השני, אבל באופן כללי, אנחנו משתדלים לעשות כך שכולם יקבלו את המקסימום האפשרי מהמקור המשותף של המשפחה.

יחסים כאלה צריכים להיות גם בתוך הקבוצה. חיבור, דבקות, דאגה ואהבה הדדיים, גורל משותף, כלי משותף, הרבה יותר חזקים מאשר בתוך משפחה, וזה פותר את כל הבעיות. על בסיס זה אפשר לפתור את כל הבעיות. אם אתם יוצאים מתוך נקודת הנחה שכולכם משפחה אחת, אז ההחלטות שלכם תהיינה תמיד נכונות בלי שום סילוף. אבל אם גישתכם לבעיות בחיים הרגילים היא אגואיסטית, אז התנועות וההחלטות שלכם תהיינה לא נכונות.

אנחנו משפחה אחת. זאת נקודת המוצא לפיתרון כל הבעיות בקבוצה ואז לא תהיה טעות. ההחלטה שלנו צריכה להיות משותפת, כללית. זאת לא החלטה נפרדת של שניים-שלושה אנשים. שניים-שלושה יכולים להחליט בנוגע לבעיות טכניות של סידור העבודה, לביצוע אירועים כלשהם. אבל בנוגע לחיינו, לעבודה הרוחנית המשותפת שלנו הקשורה להשתתפות של כולם, צריכים להחליט כולם.

כפי שכותב בעל הסולם, נכון להיום כל העולם כבר כמו משפחה אחת. הוא כתב על כך בתחילת המאה ה-20, בסביבות שנת 1927. תארו לעצמכם שכבר אז העולם התחיל להבשיל ולהתחבר, אף על פי שאנשים אז היו כל כך מפורדים. מי היה מכיר מה קורה באפריקה, בדרום אמריקה או באוסטרליה? ובכלל איזה קשר היה בין היבשות? ובכלל, לא היה שום דבר מיוחד, אבל הוא בכל זאת כתב על כך מפני שאנחנו מבפנים כבר נסגרנו בקשר בינינו, כמו משפחה אחת ולמעשה היינו מוכנים להתחיל לרכוש את המדרגה הבאה שלנו, את מדרגת "אדם".

והיום זה כבר ברור לנו. ולמרות שאנחנו רואים פירוד, סכסוכים ובעיות בעולם, אבל כבר ברור שבאופן כללי יש תלות מוחלטת בין כל חלקי העולם. זה קורה באופן טבעי, בהתאם לחוקי ההתפתחות. ולכן, היום כשאנחנו לומדים קבלה, אנחנו כבר מתחילים לדבר על חינוך אינטגרלי של האנושות לא רק של עצמנו, אלא של כולם.

בעל הסולם כותב שכל העולם הוא משפחה אחת. והעקרונות הקבליים צריכים בסופו של דבר להקיף את כל העולם, לתת רמת חיים שווה לכולם. בעל הסולם, מאמר "בנין החברה העתידית": "כל העולם משפחה אחת הוא. ומסגרת הקומוניזם ע"פ התורה צריכה לבסוף להקיף את כל העולם ברמת חיים שווה לכולם."

דרך אגב זהו תנאי הכרחי. בהתאם לדרגה הבהמית שלנו, עלינו לספק לעצמנו את הצרכים הבסיסיים של כולם.

אבל התהליך הוא הדרגתי. כל אומה שברובה תקבל על עצמה למעשה את היסודות הללו, כלומר תחונך ברוח ההשפעה לזולת עם מקור מהימן למוטיבציה, היא תיכנס מייד לאיחוד הבינלאומי המבוסס על עקרונות אלטרואיסטיים. לכל העמים שנכנסו למסגרת החברה הזאת תהיה רמת חיים שווה, לכן העודפים של אומה עשירה ומסודרת ישפרו את רמת החיים של אומה נכשלת או ענייה במשאבים הטבעיים או באמצעי ייצור. "אמנם התהליך המעשי הוא לאט לאט. דהיינו, כל אומה שרוב הציבור שבה יקבל עליו את הבסיסים באופן מעשי, דהיינו שכבר נתחנך בהשפעה לזולתו, ויהיה להם גורם בטוח לחומר דלק, יכנסו תכף במסגרת הקומוניזם הבינלאומי. כל קבוצה אומה או אדם, יצטרפו מיד עם תיקונם לאותו המנגנון החי לפי הדעה של השפעה לזולת. אם יתקנו את עצמם יכנסו למעגל המתוקנים. "וכל האומות שכבר נכנסו במסגרת הקומוניזם הבינלאומי, תהיינה להן רמות חיים שוות. באופן, שהעודפים של אומה עשירה או חרוצה, ישבחו את רמת החיים של אומה נחשלת או עניה בחומר גלם ובאמצעי יצור."

נדמה לנו שזה עדיין רחוק ובמיוחד אז היינו מאוד רחוקים מזה. אבל לפחות במאה השנים האחרונות אנחנו רואים בכל זאת שהעולם התקדם לזה. בסופו של דבר, אנחנו הגענו למצב שלא רק אותנו הביאו להכרת השיטה לגילוי העולם, לחיים חדשים, למדרגה חדשה, מפני שכבר לא היינו מסוגלים להתקיים במדרגה הקודמת.

אנחנו לא היינו מסוגלים להתקיים בה בצורה נורמלית, אידיאולוגית, נפשית ורוחנית. אנחנו הרגשנו שחייבים למצוא משהו אחר בחיים. מה שהביא אותנו לזה הוא לא מחסור, לא עבדות, לא תנאים נוראיים כלשהם ברמה הבהמית, אלא חוסר משמעות החיים, אפסיותם, ריקנותם, כלומר, השתוקקות למעלה.

זאת כבר קפיצה ענקית מאז ימיו של בעל הסולם. המוני בני אדם (נכון להיום ישנם כבר מיליונים) מרגישים בתוכם רעב רוחני וכל יום מתקרבים איכשהו לחכמת הקבלה או אפילו מכירים אותה. ובנוסף לכך, יתר מיליוני או אפילו מיליארדי בני אדם מתחילים להבין את האפסיות של קיום כזה, דרך המשבר הגלובלי הכללי בדרגות שונות. אנחנו רואים שהוא מתרחש בכל המדינות, בכל התרבויות, בכל הציוויליזציות והם מחפשים. אבל הם מחפשים ברמה ה"בהמית" שלהם (זה לא נאמר לגנאי, אלא זהו סיווג הרצונות לפי הדרגות: דומם, צומח חי ו"מדבר"), כאשר אדם עסוק בקיומו, כיצד לסדר את עצמו ואת משפחתו, את העולם סביבו שיהיה ביטחון מהיום והלאה לעצמו ולילדיו וכן הלאה. זה טבוע בנו ברמה האינסטינקטיבית.

לכן, כל היתר, אפילו אם היו משתוקקים לזה פעם, מתחילים להבין שגם את זה בלתי אפשרי לעשות ולהשיג. היום הם כבר לא רוצים להתחתן, לבנות משפחה… הם מיואשים ואינם מוצאים לזה סיבה מספיק טובה, וכולי.

לכן, אנחנו רואים שלמרות הניסיונות לחבר בין האנשים, העקרונות "העולם הוא משפחה אחת" ו"אנחנו משפחה אחת", לפחות במסגרת של מדינה, אינם עובדים יותר. אפילו בתוך המשפחה(!) ישנה שבירה. ילדים מגיל עשר כבר חולמים מתי הם יעזבו את בית הוריהם וגם ההורים בעצמם אינם מסוגלים לחיות כל החיים ביחד, הם מתגרשים, שוב מתחתנים וכן הלאה. המושג "משפחה" נעלם.

אנחנו רואים הרס בכול, ברמה המדינית והחברתית. כל אלה נהרסים, כולל הבסיס הטבעי של המשפחה. וכל תופעות ההרס האלה הן גם הכרת הרע. אנחנו מבינים שלא נוכל למצוא שום מילוי משום דבר.

הפיתרון היחיד, כפי שאמרו המקובלים, הוא לבנות משפחה מסוג שונה שבה אנחנו מתחברים בדרגה אחרת ורק ביחד נוכל להרגיש את החיים האמיתיים.

ישנו ביטוי כזה "שלילת השלילה". בעל הסולם כותב על כך שהאדם עולה לדרגה הבאה של התפתחותו רק כאשר הוא מרגיש שהדרגה הנוכחית כבר לא מתאימה יותר. אז הוא הורס אותה בעזרת מהפיכות שונות: חברתיות, טכנולוגיות, וכולי. בכל מקרה הוא עושה פריצה, יציאה לדרגת התפתחות הבאה ויתכן אפילו לצורת קיום חדשה.

לכן ,היום אנחנו עושים את הפריצה הזאת שהיא שלילת המצב הקודם, שצריך להתגלות כסופני. והשלב הבא צריך להיוולד מתוך השלילה הזאת.

כאן אנחנו עומדים מול דילמה שמציעה לנו עכשיו חכמת הקבלה. אנחנו עוברים מצבים כאלה כבר לא בפעם הראשונה, אבל הם תמיד היו נפתרים דרך התקוממויות, מהומות דמים, מהפכות, רעב, הרס וכולי. ועכשיו חכמת הקבלה מציעה לנו משהו אחר, להתקדם בשיטה הכרתית.

המעבר מדרגת ה"חי" של האנושות לדרגת "אדם" יכול להתרחש לא בשיטה הרגילה כפי שעברנו זאת קודם, בתקופת העבדות, ימי הביניים, הקפיטליזם, וכולי.

דרך אגב, הקפיטליזם הוא השיא של ההתפתחות האגואיסטית שמסתיימת אחרי עשרות אלפי שנים שהקבלה מחלקת לארבע תקופות מדויקות. עכשיו ההתפתחות הזאת מגיעה לסיומה, כי הגענו לאגו המקסימלי שמראה לנו שחייבים להשתחרר ממנו. אנחנו לא נצליח להפוך אותו למשהו חדש. בכל רמות החיים הוא לא משאיר לנו שום תקווה שנצליח להפוך את האגו בצורה כלשהי. זה בלתי אפשרי. אנחנו רואים שכלכלנים, פוליטולוגים, סוציולוגים מנסים למצוא פתרון כלשהו למצב שנוצר, אבל לא מצליחים בשום דבר. ועכשיו הם מתחילים להודות בזה.

אתם יודעים שאנחנו דיברנו על כך לפני מספר שנים, אבל כולם צחקו. אחר כך הפסיקו לצחוק והמתינו בציפייה. ועכשיו הם מודים שאין פתרון, ולא יודעים מה יהיה. בהדרגה מתחילים לאמץ את ההשקפה הזאת.

לא משנה לנו אם הם מכירים אותנו או לא. פשוט אנחנו רואים שהכול מתקדם בצורה כזאת. המערכת עובדת והתפתחותה הייתה צפויה מראש כבר לפני אלפי שנים בהתבסס על הידע של מערכת הבריאה. באופן כללי אפילו אברהם כבר כתב על כך ב"ספר היצירה".

והיום העולם, אם הוא מודע לכך או לא, הפך למשפחה אחת ועלינו להיות דוגמה ברורה לזה. אני מקווה שתהיה הזדמנות כזאת.

אנחנו לא צריכים לעשות שום דבר בצורה מלאכותית, המטרה שלנו היא לבנות קשרי משפחה נכונים במהותם. אני לא מתכוון לקרבה משפחתית, אלא חלוקת אחריות בין כולם, את הקשר הכללי שנובע מתוך עזרה הדדית מלאה, מתוך אהבה, חיבור אינטגרלי כאשר כל אחד נכלל מהאחרים.

ברגע שאנחנו נתחיל להתקדם לקראת זה, יגלו לנו מלמעלה אפשרויות בלתי רגילות. יזמינו אותנו כדי שנספר אודות השיטה הזאת ויבקשו מאיתנו ללמד אותה. כבר עכשיו אנחנו מקבלים איתותים ממנהלי ארגונים, שאנשים לא מצליחים לשמור על הקשר ביניהם, פשוט לא יכולים להיות ביחסי עבודה נורמליים. לפתע הכול מתפורר. כמו תושבי בבל העתיקה שהפסיקו להבין איש את רעהו, כך גם היום אנשים מפסיקים להבין זה את זה ואין מה לעשות.

לכן, זו לא אשמתו של האדם. פשוט אצל כל אחד פתאום נחתך הקשר עם כל היתר. אני ובמיוחד מנהלי ארגונים, מדינאים שונים מרגישים כיצד זה קורה. אתה מדבר עם מישהו, משדר, משתדל לנהל גופים שונים, אבל גם שם הקשר נכבה. ואתה לא מצליח בשום פנים ואופן לחדור דרך האגו שמתנשא כמו חומה בין האנשים.

אני חוזר ואומר, הם לא אשמים, אלא שבעזרת השיטות הישנות אי אפשר לעשות איתם כלום. אפשר לפרוץ את שכבת הבידוד בין כולנו רק בעזרת כוח ה"אור" כי אין שום דרך אחרת. האנושות אבודה, ואנשים ימשיכו לטעות כך עם עיניים עצומות, יתנגשו זה בזה בלי להבין היכן הם נמצאים. אתם תתחילו להרגיש זאת.

ואז הצורך במשפחה, כלומר הצורך בקשר הדדי פנימי יתעורר באופן טבעי. אחרת אנחנו אבודים, אנחנו לא נצליח לספק אפילו מצרכי היסוד הנחוצים לקיום, עד כדי כך הכול יתפורר. אנחנו נאבד את כל הקשרים בינינו ואתם רואים כיצד פתאום במדינות שונות מתחילות מלחמות אחים. מי נגד מי? מדוע ולמה? מיליון תירוצים!

האם ישנן סיבות רציניות אמיתיות כלשהן, כדי להרוג כך אחד את השני!? תמיד ימצאו לזה אלפי סיבות. אבל יהרגו גם בלי סיבות. מדוע? בגלל חוסר קשר כלשהו, אפילו השלילי ביותר.

כאשר במשפחה נוצרת אווירה של ניתוק, אנחנו יכולים לפחות לריב, וגם זה יהיה קצה החוט לקשר הדדי. חייב להיות קשר כלשהו, תלות כלשהי, גם אם הוא שלילי, לא חשוב.

וכאן לא נשאר כלום, וזה יוביל למלחמות, להתפרצויות שונות. אחרת אתה פשוט לא תרגיש איפה בכלל אתה נמצא, כאילו שאתה תלוי במרחב וזה מפחיד. זה הדבר הנורא ביותר שיכול להיות. אני נמצא בחשכה מוחלטת ולא יודע לאן ללכת. כמו ילד קטן שהלך לאיבוד בחדר חשוך. זה מצב נורא, ומביאים אותנו אליו בעזרת שיטות שונות כדי שנרגיש את הצורך במה שנקרא "משפחה".

לכן, ה"משפחה" בדרגה האנושית היא תלות מוחלטת של קיום בתוך מערכת אינטגרלית אחת, ששם כל אחד קשור באופן מוחלט עם האחרים וכל אחד מרגיש את כל המערכת הזאת כ"אני" הפרטי שלו.

זאת הסיבה לשבירה הראשונית. כאשר נבראנו בהתחלה כרצון אחד משותף, אנחנו הרגשנו רק את קיומנו הקטן ולא כמו ברמה הנוכחית, ממש לא. אלא בדרגת העובָּר שהיינו פעם בבטן האֵם במצב דומם, צומח או חי, בדומה למצבנו היום.

לכן, כדי להביא אותנו להכרת הדרגה העליונה ביותר של הבורא, דרגת האור, חייבים לשבור אותנו בעזרת האור כדי שהוא ייכנס בינינו ודווקא בינינו שייצור רשת קשר שתרחיק בינינו אבל תאפשר להתקרב זה לזה במידת הרצון שלנו, ההשתוקקות ההדדית.

כשאנחנו נתחיל להתקרב, אז נגלה, נרגיש, נבין את האור בעוצמה פי מיליארדים גדולה יותר. הוא מרגיש את הכול באור אחד, הכול בשבילו קשור, אינטגרלי. הוא מרגיש מחשבה אחת, כוח אחד של הבורא ומקבל תשובות על כל שאלותיו עד לדרגה הבאה כששוב מתגלה האגו. אז מתגלה מדרגת פירוד חדשה. וכשאדם בונה קשר חדש מעליו, הוא משיג דרגת אור יותר גדולה, חיבור, מחשבה ורגש משותפים.

אבל כבר המדרגה הראשונה מביאה אותנו לדרגת הקיום הנצחי. כלומר, אנחנו מתחילים להתקיים במימד ה"אדם", בדרגת "אדם". קודם היינו קיימים בדרגת הטבע הדומם, הצומח והחי עד שהתפתחנו לדרגה של היום. וכך אנחנו מעלים אותה לדרגת ה"אדם" ואז המדרגה הקודמת תסתיים.

יש להבין, שהשינוי הנוכחי שאנחנו עוברים הוא עד כדי כך רציני וקיצוני שלא היה כמותו. היה הרבה יותר קל לעבור מדרגת הטבע הדומם לצומח ואחר כך לחי, מאשר לעבור היום מהטבע ה"חי" לטבע ה"אדם". כי השינוי המודרני תלוי ברצון הקודם מצידנו, עלינו לחייב את האור שישנה אותנו. אחרת לא יצא מזה שום דבר.

ובכן, האור משנה אותנו לאחד שלם. אנחנו חוזרים לרצון אחד שלם שנברא מלכתחילה. הוא נקרע לגזרים בגלל האגו שלנו ועכשיו אנחנו מחברים את הרצון על ידי הרחקת האגו. וכשחוזרים לרצון אחד, אנחנו מתחילים להשיג את הדרגה הבאה שלנו, כלומר, נעשים שווים לבורא. לכן, הדרגה הבאה נקראת "אדם", כלומר "דומה לבורא".

לכן, אנחנו משפחה אחת. זאת לא סתם מילה יפה, זהו צורך הכרחי, מטרה, קריאת הטבע לכל האנושות. ואנחנו במקרה הזה המובילים.

וכל יתר האנושות צריכה גם לדרוש בצורה הכרתית להגיע לדרגה של "משפחה אחת", על אף שחסרה בה התנועה קדימה. אנחנו התאספנו ביחד, מפני שאנחנו בעצמנו רוצים להתקדם, ואותם מאלצים להתקדם מאחור. אבל הם אינם יודעים לאן להתקדם, מכיוון שחסרה להם המטרה. אם פועל עליך כוח אחד, אתה יכול רק לברוח ממנו. הוא דוחף אותך ואתה בורח ממנו לפי אותו המסלול. הוא דוחף אותך מהצד השני ואתה בורח לפי מסלול אחר. כך האנושות כל הזמן תרוץ בכיוונים שונים, בחוסר סדר בלי להבין בכלל מה קורה להם.

וכאן מוטלת עלינו חובה לספר על שיטת התיקון של הטבע שלנו לכל מי שאין ברשותו את הכוח השני. כמובן שאנחנו לא יכולים לספר להם את הנושא באותה הצורה שאנחנו קוראים בספרי המקור שלנו. אין צורך, כי הם יחשבו שאנחנו מיסטיקנים. חסרה להם הרגישות המינימלית ביותר שיש לנו, אין להם שאיפה, משיכה, השתוקקות קדימה. הם נדחפים מאחור רק על ידי הכוח השלילי, ואנחנו נמשכים רק על ידי הכוח החיובי.

אבל אם אנחנו נתחיל להתחבר איתם, אנחנו נרכוש מהם גם את הכוח השלילי שדוחף מאחור. במילים אחרות, רצונותיהם, צרכיהם, ציפיותיהם וההשתוקקויות שלהם לצאת מתוך המצבים הארציים האלה, שאנחנו אדישים כלפיהם, יהפכו להיות שלנו וגם ידחפו אותנו מאחור. אנחנו נתחיל לדאוג להם כמו לילדים שלנו ואז יהיה לנו מניע רציני נוסף. נכון להיום זה לא כך, מושכים אותנו קדימה, וגם אם התקדמנו מעט, גם זה טוב. וזה הכול… אבל זה לא מספיק.

לכן, קודם כל עלינו להבין שהמצב של האנושות היום נועד עבורנו, לאלה שהולכים קדימה, צופים קדימה. אנחנו החלוצים ולכן עלינו לעסוק בחינוך האינטגרלי. אנחנו נתחיל לקבל מאנשים אחרים את רצונותיהם, שאיפותיהם, דרישותיהם והם בהדרגה יהפכו להיות שלנו ואנחנו לא נוכל להישאר אדישים כלפיהם.

על ידי העיסוק בחינוך האינטגרלי הקבוצה משתנה, היא רוכשת דחף נוסף להתקדם. ואז באמת מתחילה להיווצר המשפחה. אנחנו מתחברים כדי לטפל במישהו, לחנך, לדאוג למישהו וזה מאוד חשוב. זה קודם כל בשבילנו. וחוץ מזה, אם אנחנו באמת משפחה אחת, אז גם כל העולם בנוי כך כמו מערכת אחת. אז כיצד אנחנו נצליח להגיע לדרגה הבא אם לא ניצור אותה יחד עם כולם?

לשם כך כולנו מעצבים מדע חדש, פרק מיוחד בחכמת הקבלה. הוא מסביר לאנשים כמו לילדים קטנים כיצד להתחבר בינינו לאחד שלם, לא באמצעות המושגים הקבליים, אבל בעצם אנחנו מדברים על אותו הדבר…

ובכן, כל העולם הוא משפחה אחת ומוטלת עלינו האחריות להביא את העולם למצב כזה ועל ידי זה לצאת לדרגת קיום הבאה, לדרגת ה"אדם". זה מופקד בידינו ואנחנו נשתדל לממש זאת.

מתוך כנס קרסנויארסק, שיעור מס' 1, 14.06.2013

ידיעות קודמות בנושא:
תשקיע את כל המאמץ בעיקר
הדרך הנפלאה לפסגה
שיטה שמובילה אל האור