מוליך ה"חמור" שלי

הבורא מוליך את ה"חמור" שלנו, כלומר מנהל את ה"חומר" שלנו, את הרצון שלנו, על ידי המאור המחזיר למוטב.

מתחילת הבריאה הוא מפתח את הרצון לקבל שנברא כ"יש מאין", מפתח דרך "ד' בחינות דאור ישר" (מבנה של הוי"ה ראשונה) והלאה. תמיד ובכל פועל האור, כמו שנאמר: "אני ראשון". יחד עם זה, "סוף מעשה במחשבה תחילה", ולכן מטרת ההתפתחות נקבעת מראש, להביא את הנברא לעצמאות.

הבורא ביצע פעולה ראשונה, ובעצם, יחידה, שנקראת "בריאה", הוציא משהו מחוץ לעצמו. לכן זה נקרא בעברית בריאה, שמסמלת: בר, מחוץ לעצמו. ומצד שני, הוא הביא את הרצון לשלמות, וזה נעשה מייד.

אמנם בתפיסת הנברא זהו תהליך שלם שבמהלכו הנברא חייב לגלות בעצמו: מיהו, מהו, כלפי מי הוא נמצא, למה זה קורה כך. ומתוך הטבע שלו הוא צריך להסכים עם זה.

והעיקר, מתוך כל הרגשות והבירורים שלו שהוא עובר, הוא מגיע למצב שנקרא "דביקות". והדבקות הזאת מגיעה על ידי ידיעה, כמו שנאמר: "דע את ה' אלוקיך". בזה הנברא משיג את הנקודה האמצעית, ספירת ה"כתר", או ספירת "דעת", שמהותה היא, הדעת העליון.

לכן אנחנו עוברים כל מיני פעולות כדי לגלות איפה באמת אנחנו נמצאים, באיזה מצב. והמצבים האלה שאנחנו עוברים בדרך שלנו מתחלקים לדרגות של עולמות: העולם הזה, עשיה, יצירה, בריאה, אצילות ועולם אין סוף. בעצם כך נקראים המצבים שלנו שהוכנו עבורנו מראש בזמן הירידה ממעלה למטה, עד לאותו הרגע שאנחנו מרגישים את מעצמנו כקיימים ומתחילים לשאול את עצמנו: "מה עלינו לעשות עכשיו? מה באפשרותנו לעשות? כיצד לממש את עצמנו? מה מצפה לנו? איך אנחנו מנוהלים, ואיך אנחנו יכולים לנהל את עצמנו?".

מגיע הזמן שאני שואל את עצמי: "מי אני?". נראית לפניי איזו מציאות, וההרגשה העצמית שלי מתחלקת לשני חלקים:

– לפנימיות, שזה הרגשת האני, הרגשת הגוף שלי, הרצון שלי, וכולי.

– ומחוצה לי, שזה הטבע הדומם, הצומח, החי והמדבר, כל העולם הזה, כל מיני רגשות וכל שאר העולמות שעליהם מדברים המקובלים, ושכל זה נמצא בי, בכלי הרוחני שלי, שאותו אני צריך לאָחֵד.

לכן יוצא, שכל המציאות זה אני, ההולך לדבקות עם אותו הכוח העליון, שמחזיק את כל המציאות.

אז מהו אותו הכוח העליון? מיהו מוליך ה"חמורים"?

וודאי שאנחנו לא יכולים לדבר בצורה מופשטת על הבורא, על האור העליון. כי אנחנו צריכים "להלביש" אותו באיזו צורה מגולה המובנת לנו, ולכן, ב"הקדמת ספר הזוהר" במאמר "מוליך החמורים", רבי שמעון רוצה להעביר לנו את נקודות התפיסה שלנו בכוח העליון שמוליך ומנהל את החומר. ואילו מאיתנו נדרש להשתדל להיות כמה שיותר גם בהרגשה וגם בשׂכל, בהתאם לנחיצות.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 21.06.2013

ידיעות קודמות בנושא:
תמונות המציאות המתעוררות לחיים
מלבין עבור החמור
שָלָט לניהול הנשמה