הוא ראשון והוא אחרון, אך אני באמצע

שאלה: אז מי בכל זאת אשם בנפילות שלי, אני או הבורא? האם הן תוצאה ממאמצים המושקעים בעבודה, או להיפך מהעצלות?

תשובתי: על הבורא נאמר: "אני ראשון ואני אחרון!". "אני ראשון", משמע שכל מצב התחלתי אינו תלוי בנו. ובדרך כלל הוא בכלל אינו קשור עם מה שהתרחש קודם.

אינני מתכוון לבני אדם רגילים, אשר בהם באופן אוטומטי מיושׂמים "הגנים" (הרשימות, הפקודות מלמעלה) בזה אחר זה, ושלא צצות אצלם השאלות על מטרת החיים ועל יישׂום הבחירה החופשית. אך אדם שכבר קיבל ריקנות ומרגיש אותה בשאלה על משמעות החיים, יכול ליישׂם את עצמו על ידי התכללות בקבוצה (במערכת הכללית), הוא יכול לבדוק את העליות והנפילות שלו, את המצב שממנו הוא מתחיל את דרכו הרוחנית.

הכול מוערך ביחס לבחירה החופשית ולא לפי המצב עצמו. המצב עצמו אינו מדאיג אותי, הוא יכול להיות גם טוב וגם רע! העיקר הוא כיצד אני מנצל אותו כעת! כלומר רק "הנגזרת" נחשבת. אינני משנה ואינני מתקן את העולם, אני מתקן את ההשתתפות שלי בו.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 31.08.2010

רשומות קודמות בנושא:
אל תפספסו את ההזדמנות שלכם
סליחה, לא רציתי להעיר אותך!
עבודת הבורא