להערים על הבורא

שאלה: אם הדיבר "לא תישא את שם ה' לשווא" מסמל איסור לנצל את הבורא למען המטרות האגואיסטיות שלנו, אז יוצא, שאותו ה"שיגעון" הדתי למען שמו של הבורא, שהתרחש במשך כל ההיסטוריה של ההתפתחות שלנו, רק הרחיק את האנושות ממנו?

תשובתי: כן, אבל הריחוק הזה הוא הכרחי, כדי להביא את האנושות למבוי סתום ומתוך "הכרת הרע" לבוא להכרת הטוב. אחרת, אנחנו לא לומדים. הדבר היחידי שאנחנו יכולים, זה לראות בצורה הכרתית מראש את המבוי הסתום כאילו שאני כבר נתקע בו ומבין, שצריך לשנות את הכיוון.

אני מוצא בתוכי כוחות, אפילו מבלי להיתקע במבוי סתום, לשנות את התנועה, על אף שזה נגד רצוני, נגד הרצונות שלי. לכן הכרת המצב שנוצר היא הכרחית, כאילו שאני באמת נמצא במבוי סתום, אחרת לא יהיה לי כוח לשנות את הכיוון.

לשם כך צריך במקום הבורא להשתמש בסביבה. הבורא לא יתגלה, מפני שאני עדיין אגואיסט. אבל כאשר אני עם כל האגו שלי נתקע במבוי סתום, אז שם אני מתחיל להרגיש אותו. אם הייסורים עדיין לא הביאו אותי למבוי סתום, אבל אני כבר רוצה מרחוק לראות אותו ולתקן את עצמי, אז יש לי אפשרות לקבוע את כל זה ולשנות בתוך הקבוצה.

וזה נקרא "ניצחוני בניי", כלומר הערמנו עליו. הם ניצלו את התכונות של הטבע הסובב אותם, כדי ליצור כזאת צורת שיתוף פעולה הדדית שעזרה להם לקבוע את האמת הרוחנית בקשר ביניהם. כלומר, אנחנו בונים בינינו דגם אשר מראה לנו לפי צורה אנלוגית קטגוריות רוחניות, שאין לנו שום קשר אליהן. ובאופן כזה אנחנו יכולים, מבלי שנהייה עדיין במדרגה רוחנית, לשנות בצורה נכונה את הכיוון שלנו, למדוד אותו ולפעול בתוך החברה הנכונה שלנו.

דווקא זה ניתן לנו. אחרת אף פעם לא יתנו לנו להיכנס למדרגה רוחנית, עד שאנחנו לא נגיע להשתוות הצורה עם התכונות שלה. אנחנו לא נוכל לעשות את זה אם נשאר כפי שאנחנו. להיכנס, זה אומר לשנות את עצמנו לפיה. אבל איך אנחנו נשנה את עצמנו אם אנחנו לא יודעים מה היא מהווה בפני עצמה? לכן, בעולם שלנו אנחנו צריכים לבנות כזה דגם, להתאים אותו אליה ואז נהיה דומים למדרגה הרוחנית הזאת.

מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי", 25.02.2013

ידיעות קודמות בנושא:
במצב מיוחד
לנצח את הבורא
הקבוצה עושה אותך גיבור