את מי אנחנו מתקנים?

בעל הסולם, מאמר "השלום בעולם": "כל דבר מוערך לא לפי שהוא נראה ברגע מסויים – אלא במדת התפתחותו. כל דבר שישנו במציאות, הן טוב והן רע, ואפילו היותר רע ומזיק שבעולם – יש לו זכות קיום, ואסור להשחיתו ולבערו כליל מן העולם – אלא שמוטל עלינו רק לתקנו, ולהביאו למוטב."

מכאן ניתן להסיק מסקנות ברורות ומרחיקת לכת. כל מה שקורה בכל רגע בעולם, מגיע ממקור אחד – מהבורא. ואני מתקן רק את התפיסה שלי, את הראייה שלי. יחד עם זאת, אני מתקן אותה רק בכיוון אחד – להשגת ההשפעה בצורה מלאה ושלמה. בכך אני מגלה את העולם, שפחות ופחות מעוות על ידי הטבע שלי, הוא יותר ויותר מושלם, ואז אני רואה שזו היא הצורה האמיתית שלו הבלתי ניתנת לשינוי.

שאלה: אם אנחנו מתקנים רק את תפיסת העולם שלנו, לשם מה אני צריך להפיץ לאנשים אחרים?

תשובה: על ידי ההפצה אני רוצה לקרב אותם אל המטרה. כי למעשה, הם חלקי הנשמה שלי. כל העולם כולו אלה חלקי נשמתי, ואני עושה איתם עבודה בשני כיוונים: מצד אחד, אני מביא להם אור, ומצד שני, אני יוצר את התנאים לכך שהם יתקרבו אליי. העיקר הוא, שבזכות שתי הפעולות האלה, הישירה וה"אלטרנטיבית", "מאחורי הקלעים", אנחנו מתחברים, ובסופו של דבר, אני מחזיר לי את כל חלקי נשמתי.

כך אני צריך להסתכל על העולם, כולל הטבע הדומם, הצומח, והחי. כל המציאות היא הנשמה שלי, רצון שלם. וזה הוא שמתגלה לי עכשיו, הרי אני, בהגדרה, לא יכול להרגיש שום דבר חוץ ממנו. הרצון הזה הוא "החומר הרגיש" שלי, וצריך רק לממש את מהותו בצורה נכונה. על זה אני עובד, על תיקון התפיסה שלי.

איך? – על פי העיקרון של "ואהבת לרעך כמוך". מדוע? – מפני שעכשיו החלקים האלה מהאגו שלי, שמעוות את תמונת העולם, נראים לי רחוקים, לעתים דוחים, מנוגדים, ואני צריך לתקן את התפיסה שלי.

ובכן, בסופו של דבר, אני מתקן רק את עצמי. לכן בעל הסולם כותב, שאפילו דברים רעים צריכים לא להרוס, אלא לתקן אותם. עכשיו הם רעים, שנואים בעיניי, וכאשר אני אתקן את התפיסה שלי, את היחס שלי, הם יהיו טובים ויעילים בשבילי.

אי אפשר לתקן שום דבר בעולם מלבד את עצמי. אנחנו כבר רואים שזה מביא רק נזק. ולכן יש להבין שכל התיקונים, כל השינויים החיוביים, מתממשים דווקא ביחס שלנו.

גם אם אני רואה מולי אדם שמאיים או פוגעני כלפי אנשים, אני חייב לתקן את עצמי, כדי שהוא יפסיק להזיק לי. מותר להשמיד מישהו רק אם הוא רוצה להפסיק את פעולתי בתיקון עצמי, כלומר, רוצה להרוג אותי. הרי, הוא לא משאיר לי ברירה, ואז זו גם תהיה פעולת תיקון. עם זאת, כל עוד שיש לי פתרון אחר, אני רק חייב לפעול, לעבוד על התיקון, כדי שהרוע ייעלם מהעולם.

שאלה: ובכל זאת, מדוע אנחנו מספרים לאנשים על השיטה האינטגרלית כאילו אנחנו רוצים לשכנע אותם במשהו?

תשובה: משום שבכך אנחנו משכנעים ומתקנים את עצמנו. למי אני מסביר את השיטה? – לחלקי נשמתי. עם זאת, אני לא מתקן אותם, אלא רק נותן להם אמצעי כדי שהם יתקנו את עצמם. ובשבילי, זה תיקון עצמי. עלינו לדמיין לעצמינו את המערכת שבה החלקים שלי נמצאים מחוצה לי, ולכן דווקא בצורה כזאת אני יכול לתקן אותם. אני לא משמיד, לא מדכא אותם, אלא בצורה רכה מסביר להם את שיטת התיקון. אני דואג להם במידה שהם מסוגלים לממש אותה, ובמידה שהם לא מסוגלים, אני יוצר תנאים כדי שהם יתקרבו אליי. עם זאת, אני לא מושך אותם בכוח, לא דורש לציית. הרי, זה היצר הרע שמפריד בינינו, ודווקא אותו אני צריך לתקן. במילים אחרות, אני פועל כך, שהם יתקרבו אליי יותר ויותר, למרות הדחייה ההדדית. ובכך אני מחזיר אותם למקור.

אנחנו צריכים לחשוב על התמונה הזאת. היצר הרע נכנס לתוך הרצון השלם, שבר אותו לחלקים ופיזר אותם לכיוונים שונים. ועכשיו, כאשר במקום להרגיש שייכות לאחד שלם, אנחנו חווים דחייה, שנאה, עלינו להבין איך אנחנו הופכים את הפירוד הזה לכוח החדש של האחדות שלנו. אנחנו צריכים להבין מדוע דווקא בצורה כזאת אנחנו ניגשים לתיקון, בשמירה על הייחודיות של כל אחד. הרי, אני חייב לשמור על הרצון האגואיסטי. הוא כמו "מלאך המוות", שיהפוך ל"מלאך הקדוש." בלעדיו כל הבריאה היא חסרת ערך.

מתוך שיעור על מאמר "השלום בעולם", 09.06.2013

ידיעות קודמות בנושא:
הפצה אמיתית
אחראי על האנושות
לתקן את העולם, זה אומר לתקן את עצמנו