לאיזה צד ללכת?

הרצון האגואיסטי שכל הזמן נמצא במרדף אחר התענוג ואינו יודע גבולות, בסופו של דבר מביא את עצמו למיתה. ואין לו שום אפשרות אחרת של קיום. אפילו הצדיקים הגמורים, דרגות דומם, צומח וחי, בזמן קיומם, כל הזמן משתוקקים ומתקרבים אל המוות. כך עוברים כל החיים שלנו, מאותו הרגע שבו האדם נולד, הוא מתחיל את התקרבותו אל המוות. הרצון האגואיסטי אינו מסוגל להתקיים בצורה אחרת, כי הוא ניזון מהמוות, ולא מהחיים.

אך אם אנחנו רוכשים רצון להשפיע שמנותק לגמרי מהקבלה האגואיסטית, אז זוהי הנשמה הקיימת בנפרד מהגוף, ואין זה תלוי האם הגוף חי או מת, או שנולד מחדש. כל זה מתרחש רק בדרגת העולם הזה, ואילו הנשמה חיה ברוחניות, בעולם העליון. כלומר, אנחנו עוברים עכשיו לשיטת קיום חדשה לגמרי, שאינה קשורה כלל עם השיטה הקודמת.

לא יישמרו, לא החינוך ולא התרבות ולא שום ערכים ישנים למיניהם, אם הם אינם שייכים להכרחיות הנחוצה ביותר לגוף. וכל הערכים המכונים כביכול "אנושיים" פשוט יפסיקו להתקיים, מאחר וכבר לא נוכל למצוא בהם שום מילוי. ובדרגה הבהמית, אנחנו נתקיים כמו כל הבהמות, אשר צורכות בדיוק במידה הנחוצה להם לחיים. בעקבות זאת, כל החיים של האנושות ישתנו באופן קיצוני. אף אחד לא יכפה עלינו את זה! אנחנו פשוט לא נרגיש בכל מילויי החיים האלה: לא באופנה, לא בסרטים, לא בעיתונים.

החיים יסתכמו לקיום הכרחי של הגוף, ואת כל השאר האדם יחפש רק במדרגת האדם האמיתית. זהו מעבר איכותי שאף פעם לא היה קודם.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות", 30.08.2010

רשומות קודמות בנושא:
תענוג מפוקפק
החיים הם דבקות בבורא