דף הבית / חינוך, ילדים / תמריץ לאיחוד

תמריץ לאיחוד

שאלה: הציביליזציה המודרנית מבוססת על כך, שכל בעיה נפתרת רק על ידי קבוצות של אנשים. אבל, לפי תגובות של מומחים, הניסיונות לחבר אנשים לכאלה קבוצות, מביאות לרוב לתוצאה הפוכה. כעבור שלושה-ארבעה חודשים הקבוצות מתפרקות, נשאר מהם רק "קומץ" אנשים שנאמנים לרעיון, ואילו השאר מתפזרים. מה הסיבה?

תשובתי: הסיבה נעוצה בכך, שלאנשים חסר תמריץ ודחף מאחֵד, ולכן הם מתפזרים.

אם לפני 20- 30 שנה או אפילו לפני עשר שנים אפשר היה לאחד קולקטיב לקבוצה, אז היום זה קשה מאוד, לאנשים אין תמריץ לעבוד. בשביל מה? למה? לשם מה? לא ניתן להצית אותם, לא על ידי בנייה של תנועה, מפלגה, ולא במשהו מיוחד.

האנושות מקפלת את כל התוכניות. לאן נעלמה ההשתוקקות לכיבוש החלל? לא נשאר כלום. הכול מרוכז רק בלחטוף משהו, לגנוב, להתבודד הרחק מהציביליזציה ולהתחמם שם תחת השמש. לאנשים אין מוטיבציה, במיוחד כשמדובר בכאלה עניינים רציניים.

פעם האנשים היו ניצתים מהרעיונות הגדולים, השתדלו להגשים אותם למען עצמם, למען ילדיהם, למען המדינה, למען המולדת. היום נפתחו כל הגבולות, והיחס של האדם כלפי מקום מגוריו הפך להיות בעיקר צרכני, וכך זה גם כלפי מדינתו ועָמו. אנחנו התפזרנו בכל רחבי העולם, הגבולות המדויקים הקודמים נעלמו.

נעלם גם מושג המשפחה, היא הולכת ומתפרקת. אין אחריות של ההורים כלפי ילדיהם ושל הילדים כלפי הוריהם. במקרה הטוב, הילדים ממקמים את ההורים בבתי אבות. וגם ההורים מגיבים בשלוות נפש לכך, שילדיהם עוזבים אותם ומנהלים אורח חיים מבודד. קורסות המסגרות המסורתיות של המשפחה, של הקולקטיב, של האזור, של המדינה, וכולי. לאדם לא נותר שום דבר קדוש, כלומר, נעלם האידיאל שלמענו היה כדאי לחיות, לעבוד, להתחרות במישהו, להשיג משהו.

כזה חוסר מוטיבציה החל להתגלות במאה ה- 20, אבל הוא היה עדיין חלש, ובכל זאת איכשהו "השלימו" אותו על ידי בנייה של מפלגה, או על ידי פחד, כמו בזמנו של סטאלין, או על ידי שטיפת מוח, כמו אצל היטלר. אבל את זה ניתן היה לעשות רק במקרים בודדים, לזמן קצר ובעמים מיוחדים.

אבל היום, כשטיילתי הרבה ברחבי העולם וביקרתי במדינות, חברות וציביליזציות שונות, אני רואה, שכל זה הפסיק לעבוד.

הדבר היחיד שיכול לדרבן ולתת תמריץ לאדם, זה המילוי שהוא מקבל ישירות מהעבודה בקולקטיב, כאשר הוא מרגיש שדווקא באיחוד עם האחרים הוא מוצא איזו שלווה ומנוחה.

אבל לשם כך צריך להרכיב, לחבר ולהעלות קולקטיב בכזאת צורה, כדי להראות לאנשים איך ברמה של שיתוף ותמיכה הדדית הם מתחילים לקבל את הקסם של החיים. הם יוצרים ביניהם חברה מלאכותית קטנה, שנותנת להם הרגשת חיים, בעלות, חיבור הדדי, שותפות, דאגות ואהבה.

אם יוצרים את כל זה בקולקטיב, אז האנשים לא ילכו לשום מקום. הם יבואו שוב ושוב, וישתדלו לעבוד דווקא למען זה. לא למען השגת אותן המטרות שדרושות למנהלים או לבעל הבית שלהם, אלא מפני שכאשר הם עובדים בכזאת צורה ביניהם, הם מרגישים שהם חיים, קיימים, נמצאים באיזה מצב מרומם ומוגבה, מעל לחיים הרגילים היומיומיים שלנו.

מתוך התוכנית "דרך הזמן", 20.03.2013

ידיעות קודמות בנושא:
בעד זה אפשר לתת את הכול
"ריסטארט" של הרצונות בשלב האגו המפותח
למען המשפחה אני מוכן להכל

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest