דרך בלתי נמנעת

בעל הסולם, "אהבת ה' ואהבת הבריות": "לאהוב "את חברך כמוך", שהשלב המידי הבא אחריו הוא הדביקות."

המצווה של "אהבת הזולת" מביאה אותנו למדרגה של "אהבת ה'". זאת דרך בטוחה עם כל ההזדמנויות, המצבים והאמצעים. אי אפשר להימלט ממנה בעזרת התירוצים, שלא ידענו על כך או שלא היינו מסוגלים לפעול, כי כל אחד קיבל את כל מה שנחוץ לו.

התיקון "ואהבת לרעך כמוך" כולל את כל יתר התיקונים והוא השנוא ביותר עלינו לפי הטבע שלנו. אבל אין לנו ברירה, אלא יש להבין שזהו הבסיס היחיד שלנו. כל עוד אנחנו לא מגלים את הצורך בתיקון הזה, אנחנו לא יכולים לעלות על הדרך שמובילה למטרה.

שאלה: איך על ידי יחס טוב לזולת האדם יכול לגרום נחת רוח לעליון?

תשובתי: בעצם, זה היינו הך. תאר לעצמך שכל הנבראים, כל האנשים הם "בנים לה'". בדיוק כך מסופר בכתבי המקור. לכן, אם אתה עושה טוב לבן, אז בוודאי שאתה גורם נחת רוח לאבא.

כפי שהבורא אמר ליונה הנביא, שאינו מסוגל לזנוח את העיר הגדולה בת מאתיים וחמישים אלף התושבים, למרות החטאים שלהם. המסר ברור: "אם אתה תתייחס אליהם באהבה ותציל אותם, אז אתה תגרום לי נחת רוח".

לבורא אין "כלי" כדי לקבל מאיתנו נחת רוח, לכן האמצעי הוא כל המציאות שנמצאת בינינו, בין כל אחד מאיתנו והבורא. ובתוכה, העדיפות לאנשים אחרים.

ולכן, הפצת שיטת התיקון והדאגה לכל העולם הן הפעולות היקרות ביותר שניתנו לנו, ועלינו להתרכז בהן. וכמובן, שכדי לדעת כיצד להתייחס לעולם, עלינו קודם לתקן את עצמנו.

החשבון הוא כדלקמן: "אני עושה הכול על מנת לגרום נחת רוח לבורא. את הרצון הזה אני מבטא בדאגה לעולם, וליתר דיוק, בדאגה לבני אדם. ולתיקונם יצטרפו גם הטבע הדומם, הצומח והחי. וכדי לטפל בבני האדם, עליי לתקן את עצמי ולכן אני מתחיל בתיקון עצמי".

מתוך שיעור על פי המאמר "אהבת ה' ואהבת הבריות", 02.06.2013

ידיעות קודמות בנושא:
יחס חם כלפי החבר מביא אל הבורא
הנוסחה לעשיית נחת רוח לבורא
דאגה פנימית לעתיד העולם