קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
כדי שתהיה לנו אפשרות להשיג את תכונת ההשפעה, אנחנו קיבלנו את הרצון השבור, לקבל לעצמנו, וחוץ מזה, כל אחד קיבל ניצוץ של השתוקקות לבורא. מדובר על אנשים, שבהם התעורר הניצוץ הזה, ולאחרים אין בחירה חופשית והם לחלוטין מנוהלים על ידי הטבע שלהם. רק אנשים שיש להם את הניצוץ, בנוסף לרצון לקבל השבור, הם משתוקקים בעל כורחם להשיג את המטרה הרוחנית.
אם הם בזמן הלימוד שומעים, שרק מתוך החיבור שלנו אנחנו מקבלים כוחות למימוש הניצוץ הזה, אז הם מתקדמים בדרך האור, בדרך "אחישנה". אבל אם הם אינם מסוגלים לשמוע, אינם יכולים להתכלל עם הסביבה שתעורר אותם, תעשה אותם יותר רגישים, אז הם יתקדמו בדרך של ייסורים, בדרך "בעיתו". ואז, לאחר שנים רבות הם ירגישו, שהדרך הזאת לא מביאה לשום תוצאות מפני שהכוחות הקטנים של כל אחד, אינם מאפשרים לאדם לצאת מהרמה הגשמית.
יכול להידרש זמן רב מאוד להכרה כזאת: 20-30 שנה. רק לאחר מכן, האדם, מחוסר ברירה, נאלץ לעשות חשבון נפש ולהביט לאמת בעיניים ולקבל את התנאי הזה, של הצורך להתחבר עם האחרים כדי לקבל מהם את ההתעוררות שלהם. ואז ל"נקודה שבלב" שלו יהיה מספיק כוח למימוש עצמי.
רק לאחר מכן הוא מתחיל לשמוע ולעבוד על עצמו, וגם זה לא מייד, אלא בכך שעובר שלב אחר שלב. אבל בכל זאת כבר יש לו לאן להתקדם, יש כיוון. הוא מבין, שצריך לקבל ולהיכנע לתנאים שעליהם המקובלים דיברו מלכתחילה ושנמצאים ביסודה של התורה: על החיבור בין בני אדם, על אהבת הזולת ולא לברוח מזה.
העולם מנסה לברוח ולהסתתר מכל התנאים האלה בכל מיני דתות ואמונות. כל דת טוענת, שחייבים לקיים דווקא את הטקסים הנהוגים בה, פעולות חיצוניות מעשיות, פעולות אישיות או בהמונים, בכך שמקיימים חגים ומנהגים. כל זה כדי להסתתר מהאמת ולא לעסוק בתיקון האגו של האדם, שמביא אותו ל"על מנת להשפיע".
אבל "דרך הייסורים" תביא בסופו של דבר את האנושות למבוי סתום ותחייב אותה לראות, שאין ברירה, ובכל זאת חייבים לשמוע לֵמה שהתורה אומרת. ואז אנשים ישאלו, כיצד לעשות זאת? לכן אנחנו צריכים להכין עבורם שיטת תיקון פעילה, ולהשתדל לקצר את "דרך הייסורים" שלהם.
ידיעות קודמות בנושא:
נקודת מגע עם העולם הרוחני
הלב הפנימי של העולם
לזרז את תוכנית הבריאה
