קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
בעל הסולם, מאמר "השלום":
"ומצייר לנו רבי עקיבא ב' סוגי אנשים: סוג אחד, הם מבחינת "חנות פתוחה" שחושבים את עוה"ז כמו חנות פתוחה בלי שום בעה"ב חנוני, ועליהם אומר "הפנקס פתוח והיד כותבת" דהיינו אע"פ שהמה אינם רואים שום חשבון, מכל מקום כל מעשיהם בספר נכתבים.
וסוג השני של האנושות, הוא מכונה "הרוצים ללות" אשר המה מתחשבים עם בעל הבית, ובעת שלוקחים מה מהחנות אינם לוקחים אלא מבחינת הלואה שמבטיחים לחנוני לשלם לו מחירו הקצוב, דהיינו לזכות על ידה למטרה התכליתית, ועליהם אומר כל "הרוצה ללות יבא וילוה"."
שאלה: כיצד האדם יכול לבדוק לאיזה סוג הוא שייך?
תשובתי: לפי הכוונה, לפי מה הוא רוצה להפיק מהלימוד.
קודם כל, אם אני דומה לאורח שרוצה להודות לבעל הבית, עליי לתאר לעצמי את המצב הבא. אני ניצב מול "חנות" או מול "שולחן עם כיבוד", ולמעשה, זאת הקבוצה. במילים אחרות, ה"שולחן" הוא האמצעי שבעזרתו אני יכול לקבל את המתנות מבעל הבית וגם לתת לו מתנות. הקבוצה היא כמו שולחן ערוך שהוכן עבורי על ידי בעל הבית, כדי שאני אטעם ממנו ועל ידי זה אני אשפיע לו. לכן, נאמר: "הכול ערוך לסעודה".
שאלה: אז מה החשבון שאני עושה כאן?
תשובתי: יש כאן שתי אפשרויות:
• אני ניגש לשולחן, ואפילו בלי לשאול מי ערך אותו, אני מתחיל לטעום, להתמלא.
• אני ניגש לשולחן, וקודם כל שואל מי הוא בעל הבית, ורק אחר כך אני לוקח משהו.
בצורה כזאת, כל האנשים נבדלים ביחס שלהם לכיבוד שעל השולחן, או אפילו ביחס כלפי בעל הבית. אבל בכל מקרה הם לוקחים את הכול לעצמם. ישנם כאלה שנהנים מהכיבוד שבעל הבית הכין להם. עבורם זה כבר לא סתם כיבוד, אלא כיבוד שהוגש על ידי הכוח העליון, על ידי הבורא: "כמה יפה מצידו שהוא הכין לנו את העולם הזה וגם את העולם הבא, את גן העדן…". כך האנשים מנצלים את כל הבריאה. הבורא עבורם הוא מקור תענוגים שאפשר להנות ממנו. הם רוצים שהבורא ישמור עליהם וייטיב להם. הבריאה ניתנה לנו מהבורא כדי לעזור לנו להידמות לו, והאנשים רואים בה אמצעי להנות.
וכמובן שזה מעורר שאלות קשות: "מדוע הבורא שולח לנו ייסורים כאלה? אולי אנחנו אשמים במשהו? או שאולי הצרות אינן מגיעות ממנו? יתכן שיש עוד מישהו? ואולי זה רק מקרה?..".
אבל ישנם גם אנשים אחרים, ואם אני שייך אליהם, אז אני ניצב לפני השולחן ואני מודה ש"אין עוד מלבדו" והכול מיועד כדי שאני אשתדל להידמות לו בכוחות שלי". ואז אני מתייחס להכל באופן מושלם. אני מבין שהכול תלוי רק בי. הבעיות מתגלות מפני שכך אני רואה שאני לא מתוקן. אבל אם אני אתקן את עצמי, הכול יהיה נפלא.
שאלה: אבל איך אני יכול לדעת שעליי לשלם עבור הסחורה ב"חנות"?
תשובתי: אם אני כבר נמשך מעבר ל"חנות", אם בתוך לבי כבר יש "נקודה שבלב", אז אני כבר מגיע לקבוצה, לחברים, למורה ולספרים שמסבירים לי את הכול. כי יש לי נקודת האמת ובתוכה אני מסוגל להבין שאין מקריות. התגלתה בי תחילת היושר, האמת, ואני לא מוכן להשלים עם עולם כל כך "מלוכלך" ושפל, אין לי כוח להשלים עם זה בפנים…
אבל ישנם רבים שנזרע בהם זרע היושר, והם בכל זאת משלימים עם השגרה כתוצאה מהחינוך שקיבלו, ניסיון החיים, התחייבויות כאלה או אחרות, וכתוצאה מזה הם שוקעים בתוך ביצה שממנה כבר אינם מצליחים להיחלץ…
והאחרים, שבכלל מקבלים את העולם כמשהו רגיל ומובן מאליו, בשבילם כאן הכול בסדר והם רק צריכים למצוא את מקומם תחת השמש.
ואנחנו מחפשים אנשים עם נקודת יושר שאינם מסוגלים להשלים עם סדרי העולם הזה. כי דווקא אותם אלה שמשתוקקים לרוחניות, שייכים לסוג הזה. ואף על פי שהם חיים כמו כל היתר, הם נמצאים במחלוקת פנימית, בחוסר הסכמה עם המתרחש.
מתוך שיעור על פי מאמרו של בעל הסולם "השלום", 24.05.2013
ידיעות קודמות בנושא:
בעלי החוב
החשבון המוחלט
התוספת שלי לכיבוד המלך
