שבעה מיליארד ילדים מאושרים

שאלה: כאשר אנשים עולים לדרגה האינטגרלית, האם נשארת להם ראייה אישית משלהם או שמופיעות כביכול "עיניים משותפות"?

תשובתי: כאשר אדם עולה לדרגה אינטגרלית, נשארת אצלו תפיסה אישית מורחבת, אבל באופן אינטגרלי. כלומר, הוא מתחיל לראות במה הוא יכול להיות מועיל לחברה הזאת בכללה ולכל אחד אישית.

היום כל אחד מאיתנו מסתכל, איך ממה שמקיף אותנו אנחנו יכולים לקבל, לקחת יותר לעצמנו, לחטוף, וכולי. זוהי רצועה די צרה של עבודה: במה אני יכול למלא את עצמי, אפילו אם אין לי צורך בזה. כי אני לא רוצה שלאחרים יישאר משהו ולכן אני לוקח מהם, ולא מפני שזה נחוץ לי עצמי.

היחסים האינטגרליים מפתחים את האדם, מרחיבים אותו עד לכזאת מידה, שהוא הופך להיות בלתי מוגבל לפי הצורך שלו. זה אומר, שאם יש לי שבעה מיליארד ילדים קטנים, ואני רוצה למלא את כולם, אז יש לי במה להתעסק וכל פעולה כזאת מזמינה בי תחושה של אושר. במקרה כזה אנחנו באמת מגיעים לדרגת הקיום הבאה, כלומר לדרגה של מילוי וירטואלי בלתי מוגבל.

שיחה מס' 2 בנושא "חכמת ההמונים", 14.05.2013

ידיעות קודמות בנושא:
אינדיבידואליות בהתכללות בכולם
אישיות שלא הייתה בטבע
נס הגדילה