להתפשט מכל הבעיות

שאלה: לאחר השיעורים של הלימוד האינטגרלי, אנשים מתיישבים במעגלים ומתחילים לדון על איזה שהן בעיות. כיצד זה נעשה?

תשובתי: בדרך כלל שיעור עם הצגת קליפים, תמונות ואפילו הפסקות, נמשך מקסימום שעה אחת, יותר מזה קשה לאנשים להחזיק מעמד. לאחר מכן, הם חייבים להפנים בתוכם את החומר שלמדו.

לאחר השיחה באה הסדנה, שבה צריך לכלול את אותן השאלות שנגעו בהן בזמן השיחה, אולי בצורה קצת שונה, אבל כדי שכולן יופנמו האדם צריך לדבר עליהן עם החברים שלו במעגלים. הוא צריך לדון עליהם, להרגיש בצורת שאלה, בצורת ספק, בצורה של איזה כיוון, הכוונה, ולהגיע לאותה הדעה שאליה אנחנו מלכתחילה רוצים להביא אותו, אבל דרך דיונים עם אחרים.

אנחנו יכולים מראש לומר לו, שאפילו אם הוא לא מסכים עם משהו, אז עכשיו הוא חייב לתת חשיבות משנית לאי הסכמתו. נניח, שקיימת אצלו איזו הכוונה מקדימה מאותה החברה שבה הוא התחנך וחי. שיניח אותה בצד, וינסה, להיפך, להיות סנגור של הדעה שלנו ולשכנע את כל האחרים, שהעתיד שלנו שאליו אנחנו משתוקקים עכשיו, הוא היחיד, הנכון והאפשרי מתוך מה שאנחנו קיימים בו. אנחנו נותנים לו לכך זמן, כמה עצות, ומעבירים דיון ברוח זו.

כלומר אנחנו משתדלים להביא את הלומדים לא לדיון, אלא להעמידם בכזה מצב, שהם מדמים את העולם הבא, את המצב הבא, כאשר הם משחקים בו, מגֵנים עליו, משכנעים את האחרים בכך שהוא נכון. על ידי כך שדנים בזה, האדם מתחיל לראות שהוא באמת לאט לאט מסכים עם זה.

לכן אנחנו תמיד מכוונים אותו שלא יביע מחאה והתנגדות, שלא יתווכח, אלא מכוונים אותו להשפעה חיובית, לעלייה למצב הזה, שאליו אנחנו רוצים להביא אותו.

שאלה: האם אפשר להשתמש בשיטה האינטגרלית לפתרון בעיות ספציפיות?

תשובתי: כאשר אנחנו מתחילים להשתמש בשיטה האינטגרלית, אז הבעיות הספציפיות נפתרות מעצמן. אם אני מגיע לקולקטיב שבו קיימים איזה שהם חילוקי דעות ובעיות, אז אני בכלל לא מדבר עליהם, אני לא נוגע בהם. אני בשום פנים לא מעורר את ה"חיה", שיושבת בכל אחד מהם, כי "גפרור" אחד יכול להצית את כל העולם, זוהי גישה לא נכונה. רק בזה שמתפשטים (משילים) מכל הבעיות, צריכים לכוון את עצמנו לכך שנתחבר.

שיחה מס' 2 בנושא "חכמת ההמונים", 14.05.2013

ידיעות קודמות בנושא:
ללמוד מהילדים ולא מתוכניות אירוח טלוויזיוניות
התקפת בזק בעריכת "שולחנות עגולים"
דוגמה ללימוד של השיטה האינטגרלית