דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / תפתח את הלב לעולם

תפתח את הלב לעולם

מתוך הספר "מאור ושמש", ר' קלונימוס קלמן (תלמידו של רבי אלימלך מליז'נסק): "עצה ותושיה לעבדות ה' ודרך תשובה העיקרית, הוא ליחד לבבינו באהבת חברים, ולהסתכל ביתרון זולתו מעבדות ה', ומידיעת בוראו, ושלא לראות חסרונו ח"ו… ועיקר התשובה להתאחד עם כל אחד ואחד באהבה ובלב אחד, לעבוד השם יתברך, ולהטות שכם אחד, ולהתקשר זה לזה, ושנהיה נסגרין זה לתוך זה בלב כל אחד… שנהיה לאגודה אחת לעבוד השם יתברך בכל לב."

אנחנו צריכים לבנות את התמונה של הבורא, של הכוח העליון. בכל אחד מאיתנו יש חלק קטן ממנו. אם אנחנו מחברים את החלקים האלה יחד, הכוח הזה יתגלה בנו ונוכל לעבוד עימו.

בעל הסולם, תע"ס, כרך ג', חלק ח', ע"מ תר"פ, אור פנימי, אות פח: "כל עסקינו הוא לחזור ולברר ולהעלות לכל אלו הנשמות שנשרו מאדה"ר ונפלו לקליפות, עד להביאן לשורשן הראשון, כמות שהיו בו, מטרם שחטא בעצה"ד."

הרצונות הרוחניים שבנו הם שבורים: אני רוצה רוחניות, אך לעצמי, ללא חיבור עם האחרים. זאת השבירה. ואם אנחנו בכל זאת משתדלים לחבר את החלקים הללו, אנחנו בונים את ה"פרצוף הרוחני", את המבנה, המערכת של "אדם הראשון".

בעל הסולם, מאמר "ששים רבוא נשמות": "אמרו, שיש ששים רבוא נשמות, וכל נשמה מתחלקת לכמה ניצוצין. וצריך להבין, איך אפשר שהרוחני יתחלק, כי מתחילה לא נבראה רק נשמה אחת – נשמת אדה"ר."

כיצד המבנה הזה יכול להישבר לחלקים?

"אין בעולם יותר מנשמה אחת. ואותה נשמה מצויה בכל בני ישראל."

בכל אחד מהמשתוקקים לרוחניות, יש אותה המערכת הכללית שנבראה על ידי הבורא.

"… אצל כל אחד ואחד בשלמות, כמו אצל אדה"ר. כי הרוחני לא יבא בחיתוכים וחילוקים, שזה דווקא מִגִּדְרֵי הגשמיים. אלא מה שאמר שיש ששים רבוא נשמות וניצוצי נשמות, נראה שזה מתחלק בכח גופו של כל אחד ואחד."

כל אחד מאיתנו מחולק, מפורד, שבור בפנים.

"דהיינו, בתחילה הגוף חוצץ ומונע זוהר הנשמה ממנו מכל וכל, ובכח התורה. והמצווה נזדכך הגוף, ולפי המדה שנזדכך, באותו השיעור מאירה הנשמה כללית עליו."

בכל פעם כאשר אנחנו מדברים על העבודה הרוחנית, אנחנו חוזרים לאותה הבעיה – כיצד להתאחד?

"לכן נעשה בערך הגוף הגשמי ב' בחינות. בחינה א', שמרגיש את נשמתו לפרט מיוחד, ואינו מבין כי זהו כלל ישראל, וזה באמת פגם, לכן גורם ביחד עם הנ"ל.

בחינה ב', שאינו מאיר עליו באמת אור נשמת ישראל בכללות כח הארתה, אלא בחלק הימנה, פירוש, לפי המדה והשיעור שזיכך את עצמו, בבחינת השבתו אל הכלל.

והסימן אם נתתקן הגוף בשלמות, בשעה שמרגיש שנשמתו נמצאת בכל כלל ישראל, בכל אחד ואחד מהם, ולכן אינו מרגיש ג"כ את עצמו לבחינת פרט, כי זה תלוי בזה, ואז הוא תמים בלי מום, ושופע עליו באמת הנשמה בכל כחה, כמו שהופיעה באדה"ר… כי כבר נזדכך הגוף וכולו קדש להויה ואינו עושה שום שיעורים ומסכים ונכלל כולו בכלל ישראל."

אם אדם מתחבר עם האחרים ומוכן לקלוט אותם בתוכו, לפנות בלבו מקום בשבילם, אם הוא מוכן להרגיש את העולם כולו בלב שלו, ברצון שלו, אז על ידי זה הוא מגיע לתפיסת המציאות הנכונה.

אחרי הכול, כל המציאות כלולה בתוך האדם. האגו שלנו דוחף אותה מהלב החוצה, וכאשר אנחנו מתפטרים מהאגו ומוכנים לקלוט בתוכנו את כל המציאות, היא נכנסת פנימה ומתחילה להופיע ברצון שלי.

ואז מתברר, שלא קיים שום דבר חוץ ממה שממלא את הרצון. אני כולל בתוכי את כל העולם, ולא קיימת מציאות מחוצה לי, מחוץ למה שנמצא בלב שלי, ברצון שלי. אני עולם שלם. כל החברים הם בתוכי, ואני מרגיש אותם כחלקים ממני. ואפילו לא חלקים, כי הם מתחילים להיות מולחמים לכדי רצון אחד, הנקרא "אדם הראשון". והרצון הזה מקבל צורה הנקראת "בורא", מהמילים "בוא וראה".

כך אדם מגלה בתוכו את המציאות של הנשמה האחת. הכול הודות לכך, שאנחנו פותחים את לבנו מתוך הרצון להרגיש את החברים שלנו, לתת להם מקום בפנים, ועל ידי זה שוברים את המחסום שבינינו לבין העולם, בין ההרגשה האגואיסטית, שבה אין מקום לאחרים, לבין ההרגשה החדשה שאני מגלה כאשר אני נותן לאחרים להיכנס לתוכי.

בעל הסולם, איגרת ד': "ולא חסר לך כלום, אלא לצאת בשדה אשר ברכו ה', וללקט כל אלו האיברים המדולדלים שהתדלדלו מנשמתך, ולצרף אותם לגוף אחד. ובגוף השלם הזה ישרה ה' שכינתו בתוכו בקביעות בלי הפסק כלל. והמבוע של תבונה רבה, ונחלים עליונים של אור, יהיו כמעין שלא פסק."

מתוך שיעור מס' 3 מהכנס בערבה, 24.02.2012

ידיעות קודמות בנושא:
זרעים של השפעה מעל לקרקע של האגואיזם
מקום בלב עבור החברים
ניתוח לב פתוח

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest