טכנולוגיה של "חכמת ההמונים": דמות אחת

שאלה: בקבוצה האינטגרלית כל אחד צריך להשפיל את עצמו בפני כולם ויחד עם זה להתעלות מעל כולם. מה זה אומר?

תשובתי: כאשר אנחנו דנים במשהו, על ידי זה שמתאחדים בינינו, אנחנו מזינים זה את זה. אם, נניח החבר שלנו מדבר, אז אנחנו, מצד אחד, מנסים כביכול להיכנס לתוכו, להרגיש אותו, להיות יחד איתו. מצד שני, כאשר אני מדבר, אז כולם נכללים בי.

יוצא, שכאשר החבר שלי מביע את עצמו, אני לגמרי מבטל את עצמי ומשתדל לספוג את כל מה שהוא מרגיש וחושב, בלב ובמוח. וכאשר מגיע תורי, אז אני מוציא מעצמי הכול, והאחרים באופן זהה נכללים בי. זהו התנאי הראשון, הקטן ביותר.

מעבר לכך, אנשים צריכים להבין שהם צריכים להתעלות מעל לאגו, ולא להסתכל על פניהם של האחרים: המשקפיים שלך אינם מוצאים חן בעיניי, לא מוצא חן בעיניי האף שלו, לא מוצא חן בעיניי השיער שלו, וכולי.

כלומר אני מפשיט את עצמי לגמרי מהדמות החיצונית של בני שיחי. אנחנו משתדלים לאסוף ביחד את הרגשות, את הלב ואת השׂכל. וכאשר הלב המשותף הזה והשׂכל המשותף, כלומר הרגשות והמחשבות שמאפיינים את האדם, מתאחדים, אז זה יוצר דמות אחת שנקראת "המון" או "קבוצה", אחרת זה אפילו לא המון.

בעולם שלנו אנחנו סבורים שהמון, זה אספסוף שהתאסף בכיכר העיר כדי להרביץ למישהו. קל מאוד לנהל "המון" רגיל. ואילו בחברה האינטגרלית, לא. כאן, אצל קבוצת אנשים זו, מופיעה הגנה ברורה ושום כוח חיצון, למעשה לא יכול לעשות איתו שום דבר, מפני שהם עולים לדרגה אחרת, עובדים בתדר אחר.

כאשר אנשים יוצרים דמות משותפת, אז כל ההכְוָונות, ההפרעות, ההשפעות הגשמיות הרגילות שלנו – לא ניתן לעשות איתן שום דבר, יש להן דרגת תפיסה אחרת.

מתוך התוכנית "חכמת ההמונים", 06.05.2013

ידיעות קודמות בנושא:
ה"מקלט" של הכוח האינטגרלי
המנגנון של השׂכל הקולקטיבי
טכנולוגיה של "חכמת ההמונים": מוטיבציה