טעמה המתוק של האמת

שאלה: אני מרגיש "מתוק – מר", אך כיצד להרגיש מה זה "אמת – שקר"?

תשובתי: בעולמנו לאמת אין טעם, אנחנו מרגישים רק מתוק או מר. ואילו אמת או שקר מתבררים על ידי השׂכל ולא על ידי הלב. נדמה לנו שהשקר אינו נעים לנו, אך איננו מבינים מה זה אמת ושקר! אין לנו כלים כדי להרגיש את זה.

נעים לנו להגיד אמת, אך אין זו האמת זו פשוט הרגשה מתוקה. אנחנו את הניתוח של "אמת – שקר" הופכים למתיקות או למרירות עבור האגו שלנו. וזה מסמל שאנחנו משתמשים רק בקריטריון אחד "מתוק – מר", כי אפילו השׂכל שלנו עובד למען סיפוק "הבטן" שלנו, כלומר השׂכל של האדם מציית לאגואיזם שלו. ואילו אמת ושקר שעליהם מדברת חכמת הקבלה, מתבררים בתכונת ההשפעה שאינה נמצאת ברשותנו כעת. רק בה ניתן לברר שהשפעה זה אמת, והיא אינה קשורה כלל עם מה שמתרחש ברצון ליהנות שלנו, יש שם מילוי או לא.

אך כדי לעלות ולצאת משליטת הגוף הבהמי, דרוש לנו כוח עליון, המאור המחזיר למוטב. בעולמנו לא קיימים כוחות כאלה, כי הוא כולו עובד על הרצון האגואיסטי. כדי ללמוד להבדיל בין טוב ורע, צריך לעלות לגובה אדם הראשון שהנחש פתח לו את העיניים לטוב ורע. מצד אחד זה היה רעל, אך אנחנו יכולים להופכו לתרופה.

למה אדם הראשון, המדרגה הראשונה שמתגלה לנשמה, מייד מתחילה להתחלק? היה רצון אחד, אז מדוע הוא נחלק לגבר ואישה, לאדם וחוה, ואחר כך ליותר ויותר, למיליארדי נשמות? – התיקון אינו אפשרי אם לא מחלקים אותו להמון נשמות, כדי שלכל אחד תהיה נקודה אחת קטנה, משׂימה מיוחדת, משׂימה עם אופי מיוחד, כמו בתאי הגוף שכל אחד מהם מבצע את התפקיד הצר שלו.

כמו מערכת בינארית שלפיה עובד המחשב, היכן שקיימים רק "0" או "1", ללא שום תחכומים, אך תראו אילו הישׂגים אנחנו אחר כך משׂיגים בזכות הפעולות הפשוטות האלה. דווקא בזה יש משמעות לחלוקת הנשמות, אחרת איננו מסוגלים להסתדר עם התיקון. אפילו כעת, למרות השבירה המלאה, כאשר כל אחד נושׂא בתוכו את המשׂימה המיוחדת הצרה שלו, תראו עד כמה כולנו מבולבלים ואיננו מסוגלים למצוא אותה עבורנו.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות", 18.07.2010

רשומות קודמות בנושא:
כדי לא לבזבז את האוצר
קשה להיות אדם