קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
בעל הסולם, מאמר "השלום":
"ומצייר לנו רבי עקיבא ב' סוגי אנשים: סוג אחד, הם מבחינת "חנות פתוחה" שחושבים את עוה"ז כמו חנות פתוחה בלי שום בעה"ב חנוני, ועליהם אומר "הפנקס פתוח והיד כותבת" דהיינו אע"פ שהמה אינם רואים שום חשבון, מכל מקום כל מעשיהם בספר נכתבים…"
אנחנו נמצאים במערכת כללית, ועל ידי כל המעשים שלנו אנחנו משפיעים עליה. לא משנה על מה אני חושב או מה אני עושה, הכול מייד משפיע על הכלל, שאני חלק אינטגרלי ממנו.
"…זהו ע"י חוק ההתפתחות המוטבע בבריאה בעל כרחה של האנושות, אשר מעשי הרשעים בעצמם מולידים בעל כרחם מעשים הטובים, כמו שמבואר לעיל."
כיצד זה יתכן? כיצד המעשה הרע יתקן אותי ויעורר למעשים טובים? לשם כך קיימת "דרך ייסורים". אם אני מוליד בעיות אחת אחרי השנייה, אם אני לא שומר על הכיוון למטרת הבריאה, כדי להכריע את עצמי ואת העולם כולו לכף זכות, אז המעשים הרעים שלי והמטרות ההפוכות מקרבים את המערכת לעיוותים כאלה, שכתוצאה מהם היא משפיעה עליי כמו על מקור הרע ומחייבת אותי לשנות את המצב, להיות החלק הטוב והמועיל.
כלומר, בסופו של דבר, המעשים הרעים שלי בהחלט יחזרו אליי בעוצמה כפולה מהנזק שאני גרמתי למערכת ויחייבו אותי להשתנות לטובה.
דרך ייסורים כזו היא אינה רצויה, היא ארוכה ביותר, ממושכת, מתמשכת, כי אני מעביר את מעשיי דרך כל המערכת עד שמתעצבת בה התגובה. זה דורש זמן, אבל בטוח שזה יקרה משום שהמערכת נשארת כפי שהיא.
לכן, בטוח שהמעשים הרעים שלי, בסופו של דבר, משפיעים עליי ומתקנים אותי. אבל הם מתקנים אותי רק כדי שאני אבין שאני פועל לרעה בתוך המערכת הכללית ולכן רע לי. היא אינה משנה או מתקנת אותי. על כך נאמר: "הבורא שם ידו של אדם על גורל הטוב, ואומר: בחר לך". מביאים אותי רק עד למקום של הבחירה, אבל המערכת אינה בוחרת שום דבר במקומי, אלא רק מביאה אותי להחלטה שאני חייב בעצמי לעשות מעשים טובים.
"וסוג השני של האנושות, הוא מכונה "הרוצים ללות" אשר המה מתחשבים עם בעל הבית, ובעת שלוקחים מה מהחנות אינם לוקחים אלא מבחינת הלואה."
אז מהיכן הגיעו אנשים כאלה טובים וחכמים? בדומה לסוג הראשון, גם הם סבלו ייסורים. כי אין פרוטקציה לאף אחד, בכל אחד קיימים אותם כוחות הטוב והרע. אם היצר הרע שבך גדול, אז בהתאם לכך יש לך מספיק שכל, חכמה והתמדה. ולכן, בגמר התיקון אף אחד לא ירגיש את עצמו מקופח יחסית לאחרים, אלא לכל אחד יש הרכב תכונות משלו ואצל כל אחד הן מותאמות, ובצורה סגולית כולם שווים.
ובכן, ישנם אנשים שעברו דרך צרות גדולות בחיים האלה או בחיים הקודמים ונעשו חכמים יותר לא בשכל, אלא "בפנימיותם". כבר יש להם הכנה פנימית המאפשרת להבין שהם נמצאים בתוך מערכת כללית, ושחייבים להתחשב בכולם משום שאין ברירה. וזה כדאי, מפני שכך אנחנו נסבול פחות…
הם רוצים להבריא את המערכת או אפילו לקשור אותה עם הבורא, תלוי בדרגה הנוכחית שלהם אשר, בסופו של דבר, נקבעת ברמת הסבל שהם סבלו. לכן, לא פלא שעם ישראל סובל הרבה יותר יחסית לאחרים. זה נקבע על ידי התנאים של המערכת הכללית.
"…שמבטיחים לחנוני לשלם לו מחירו הקצוב, דהיינו לזכות על ידה למטרה התכליתית."
זהו המחיר. אני מבקש, אני דורש מהבורא שייתן לי שכל, רגש וכוח כדי שאוכל לבצע בדיוק את מה שהוא דורש ממני. אני אחייב את עצמי, אני אצליח לשכנע את עצמי ואז אני אראה שבאמת כדאי לי להתנהג דווקא כך. בינתיים, אני מתקדם תחת הלחץ של המכות שספגתי, אבל אחר כך בהדרגה אני אשנה את נקודת המבט שלי תוך הערכה מחודשת של מה שקורה ואתקדם לא "תחת הלחץ", אלא למען הייחודיות שבהשפעה, באהבה לזולת.
כך אני מבקש הלוואה, מבקש עזרה, מה שנקרא מעלה מ"ן, בקשה לתיקון, רוצה למלא את רצונו של העליון. וזה דורש תמיד עלייה "למעלה מהדעת". אני מקבל החלטה לא על סמך הרצונות האגואיסטיים שלי, אלא על סמך הרצונות שנמצאים מעליהם.
"אשר סוג האחד אשר חובם נגבה ע"י הגבאים של ההתפתחות, נמצאים פורעים חובם "שלא מדעתם", אלא גלים סוערים באים עליהם על ידי רוח חזקה של ההתפתחות הדוחפים אותם מאחוריהם ומכריחים הבריות לפסוע קדימה.
הרי שהחוב נפרע בעל כרחם ביסורים גדולים על ידי הגילויים של כחות הרע הדוחפים אותם בדחיפה מאחוריהם. אולם הסוג השני, פורעים חובם שהוא השגת המטרה "מדעתם" מרצונם עצמם, בהיותם חוזרים אחרי העבודות הסגוליות הממהרות את התפתחות חוש הכרת הרע."
ברור, שהם מקבלים את הכוח החיובי שמושך אותם מלמעלה למטרה. אבל הם בעצמם מעוררים אותו, כאילו מתקדמים בעצמם לפי בחירתם.
ובחרת בחיים!