קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
על מנת לא ליפול, לא לרדת בעבודה, אני חייב בעצמי לחפש בה חסרונות עוד בזמן העלייה. כמו שנאמר על ידי חכמים, שזקן שהולך שחוח ומסתכל תמיד לארץ, כאילו שמחפש דבר, ומפחד מראש לאבד משהו. עצה נוספת לזה היא, למלא את הזמן שלנו בהתאם לסדר היום, שאדם קושר את עצמו להתחייבויות נוספות – אני חייב לעבוד בהפצה, לעסוק בתרגום, לכתוב מאמרים, לעבד טקסטים, לעבוד במטבח, וכולי.
אם האדם כל הזמן קשור לאיזה שהן עבודות מחייבות, לא חשוב לאילו עבודות, אז כך הוא יכול להינצל מהנפילות, מהירידות, מפני שהוא חייב לעסוק במשהו ששייך להתקדמות הרוחנית, בכל המצבים שלו. אחרת, הוא יעסוק בזה רק בשעה שמרגיש עלייה.
ואחר כך מגיעה הירידה, שאותה הוא לא מרגיש בהתחלה, על אף שכבר התחיל לרדת. כי קל מאוד לרדת, ולאדם נדמה כאילו שהוא עדיין נמצא בעלייה. זה דומה לחיים הגשמיים, כאשר אתה יורד מאיזו גבעה, אז קל לרדת ממנה. אתה עדיין מרגיש שנמצא למעלה, אבל בעצם אתה כבר התחלת לרדת. וכאשר אתה כבר יורד, אז כבר אין לך חשק לפתוח ספר, לקרוא משהו, לשמוע, ללמוד, מפני שכבר שולט בך מצב של אדישות, ואז כבר קשה מאוד לצאת ממנו.
לכן חייבים לארגן ולקבוע לוח זמנים, שללא ספק ישמור על האדם. וכל יתר העצות הן וודאי נכונות, אבל זה כמעט בלתי אפשרי לממשן בפועל. זהו חוק, אבל כדי לשמור על החוק, חייבים לארגן לעצמנו סדר יום נוקשה, בכך שמחייבים את עצמנו כל הזמן לעסוק בעבודה הרוחנית. את זה אני מייעץ לכם מתוך הניסיון שלי.
ידיעות קודמות בנושא:
האם אפשר להסתדר ללא ירידות בעבודה
לומדים לנווט
חשיבותו של הזבל
