בדלק אגואיסטי למטרה אלטרואיסטית

בעל הסולם, מאמר "הערבות": לא ניתנה להם התורה בטרם שנשאל כל אחד ואחד מישראל אם מסכים הוא לקבל עליו את המצוה של אהבת הזולת בשיעור הכתוב, "ואהבת לרעך כמוך" בכל שיעורו (כפי המתבאר באות ב' וג' עש"ה מלה במלה). דהיינו שכל אחד מישראל יקבל על עצמו, לדאוג ולעבוד בעד כל אחד מחברי האומה למלאות כל צרכיו לא פחות ממה שהוטבע באדם לדאוג בעד צרכי עצמו."

התנאי הזה נראה ברור, אך למעשה, כאן טמונה כל המציאות, כל מה שהחיים יכולים לתת לנו. ומאחר ועומד לפנינו תנאי אחד בלבד שיש לקיימו, "ואהבת לרעך כמוך", אז כל מה שקורה בחיים האישיים שלי, במערכת היחסים עם עצמי, עם משפחתי, עם הסביבה הקרובה והרחוקה, עם האנושות, עם העולם, כל מה שקרה לי עד לרגע זה, צריך להיות מופנה למטרה אחת בלבד. ובכל רגע אני צריך לבדוק, האם אני חייתי אותו כדי להגיע לאהבת הזולת?

אם אני מתחיל להעריך את עצמי בדרך זו, אז כמובן, בכל רגע יהיו לי שאלות רבות: "למה? מדוע? איך דבר אחד קשור לשני? מה יצא לי מי זה?", וכולי. הדחייה וההתנגדות תגדלנה, אבל אם אני באמת רוצה לברר את מה שצריך לברר ולתקן, אז כל דבר ייבחן על פי קריטריון אחד בלבד, על פי אותו הביטוי – "ואהבת לרעך כמוך".

כתוב שזה כלל גדול בתורה, במילים אחרות, זה העיקרון שכולל את המציאות כולה, כולל את כל הגלגולים שלי, ובאופן כללי, את כל מה שהיה. לכן, מי שמוכן לקבל את העיקרון הזה כבסיס, כקנה מידה של חייו, הוא מוכן לקבלת התורה, לשיטת התיקון. הרי, כל התורה כולה נועדה להגשים את העיקרון הזה בלבד.

ולהיפך, מי שלא מכוון את עצמו אליו, הוא לא זקוק לתורה. הוא יכול לקרוא בה, להתעניין בה כהיסטוריון, או להשתמש בה בדרך אחרת. לאורך ההיסטוריה כולם סובבו אותה כראות עיניהם. עם זאת, התורה האמיתית מתגלה לי, מניעה אותי ופותחת לפניי את הדרך רק בתנאי שאני שואף ל"ואהבת לרעך כמוך".

בדרך זו אני מתחיל מרחוק, מההתנגדות הגדולה ביותר, מחוסר הבנה מוחלט, מהמקום הרחוק ביותר, עד שאני מתחיל להבין בהדרגה שזה חשוב, שזה קשור למציאות כולה, לעולם, לכל האנשים האחרים והאגו שלי. אני מתחיל להתעניין בעיקרון הזה לפחות בצורה אגואיסטית, בתקווה להרוויח משהו מזה. ואז כבר יש לי במה להיאחז, הביטוי הזה מקבל חשיבות בעיניי, מפני שאני רואה בזה אמצעי לקבל תענוג, להכיר את עצמי, הזדמנות לרכוש משהו חדש. וגם אם הקשר הזה אינו מסודר כפי שהייתי רוצה, ועובר דרך ה"אחוריים", זה עדיין קשר, והוא מאוד חשוב.

מצב כזה נקרא "לא לשמה", וזאת מדרגה גבוהה שבה אני כבר מחזיק בעיקרון של "ואהבת לרעך כמוך", ודרכו, לאהבת הבורא, שנמצא בזולת, בקהילה, כמו שכתוב "בתוך עמי אנוכי יושבת".

לכן, הכול אצלי מסודר למעט הכוונה. ראשית, מתוך הרצון שלי ה"בריא", הגשמי, האגואיסטי, אני תופס בצורה חזקה את העיקרון הזה, ואז כבר אפשר לדבר על הכוונה. קודם כל, צריך לבנות יחס בריא, כמו שכתוב: "חנוך הנער על פי דרכו". וככל שהרצון שלו למלא את עצמו אכזרי יותר, כך טוב יותר, מפני שאז ניתן לפתוח לפניו את הדרך ולהסביר לו במה תלויה ההתקדמות.

באופן כללי, כל המדרגות שמובילות, הן לטהרה והן לטומאה, הן כפופות לאותה התלות ונמצאות באותה הדרך. רק היחס הוא שונה. על זה כתוב: "זה לעומת זה עשה האלהים." (קהלת ז'). גם בפעולות האגואיסטיות וגם האלטרואיסטיות, אנחנו משתמשים באותם הכלים, והפעולות האלה מנוגדות רק בכוונה.

לפניי מערכת היחסים שלי עם הקבוצה. אני מוסר את עצמי אליה, ודרכה לבורא שנמצא בה. אני רוצה להתמזג עימו ובכך למלא את עצמי בכל האור של עולם אין סוף. זוהי הגישה הרצויה, הראויה והנחוצה.

אם אני מתחיל לבלבל את עצמי עם חשבונות מיותרים, אני רק אקטין את הרצון שלי, אפילו לפני שהוא יגדל, כדי שיהיה לי מה לתקן. האדם מתקן רק את מה שמתגלה בו, ואין להתבייש ולהיכנע בגלל השאיפות הרוחניות האגואיסטיות שלו. זה נורמלי. העיקר שיהיה ברור – שדווקא במערכת שנקראת "קבוצה" אני אגלה את הבורא.

באופן כללי, המערכת הזאת כוללת את המציאות כולה, ואף על פי שעכשיו היא נראית לי מחולקת, אחר כך אני אראה שהכול נכלל בה. ולכן חשוב לראות את המצב האמיתי, גם אם הוא למען רווח עצמי בשלב זה.

זוהי תחילתה של המסירות, זה מעמיד אותי מול השאלה התמידית: "איך להתכלל במערכת? כיצד ליהנות ממנה?", ולאחר מכן פועל עליי המאור המחזיר למוטב. המערכת בנויה כך שה"אחוריים" של העליון נמצאים ב"פנים" של התחתון, ולכן, אפילו אם אני חושב על העלייה בצורה אגואיסטית, העליון משלים את הפגם שלי ונותן לי תרופה לאגו שלי. הרי, האגו הזה מופנה ל"ואהבת לרעך כמוך".

מתוך שיעור על מאמר "הערבות", 25.04.2013

ידיעות קודמות בנושא:
אל האהבה על פני האגו
שאלה שמביאה אל הבורא
עבודת הנמלים של האור