מים חיים מתוך באר משותפת

שאלה: כיצד נבנית בנו הכוונה הנכונה?

תשובתי: הכוונה היא תוצאה של עבודת האדם, תוצאה של האור שמשפיע עליו, כתגובה על מאמציו הנכונים להתכלל בתוך הקבוצה, מתוך הכוונה לרכוש כוונה "על מנת להשפיע". רק האור יכול לתת לו כוונה כזאת, את הכוח שלו.

כשהאור מאיר במרכז הקבוצה וכולם מתחברים לאותו המרכז כמו לבאר מים חיים, אז כל אחד וכולם ביחד מקבלים מהאור המחזיר למוטב. כך, בזכות הכוונה, אנחנו מתקנים את הרצון שיהיה בשליטת הכוונה. זה נקרא "כיבוש הארץ" על ידי עם ישראל, כלומר בכוח הכוונה.

זאת העבודה בקבוצה ובלימוד, שם הכול מכוון כדי למשוך את המאור המחזיר למוטב. העבודה הזאת בלתי פוסקת, כדי למשוך את האור למרכז הקבוצה, לתוך החיבור בינינו, המוכנות שלנו להיות כאחד. ובזכות המאור שמגיע, כלי הקבלה שלנו מתרחבים פי תר"ח פעמים. כלומר, על ידי התיקון, עם כל צעד ושעל של כל רצון קטן, על ידי הכוונה "על מנת להשפיע", אנחנו בונים ממנו רצון ענק עם הרבה מאוד הבחנות בפנים. כל פרט "תופח" פי תר"ח פעמים.

מרכז הקבוצה הוא השכינה, החיבור שלנו "כאיש אחד בלב אחד". זה לא "שיגעון" שלנו, אלא זהו התנאי של התקנון הרוחני, שדורש מאיתנו חיבור כזה כדי להתאים לאור. לכן, במידת המאמצים שאנחנו משקיעים, האור פועל עלינו ועוזר לנו להתחבר באמת.

וברגע שאנחנו מגיעים למידת החיבור המינימלית, הראשונה, אנחנו מתחילים לגלות את האור בתוכנו. זה נקרא מעבר ה"מחסום" (הגבול לעולם העליון), לידה לעולם הרוחני, כלומר, למצב של השפעה מוחלטת לכולם ומכולנו לבורא.

את התיקונים מבצע האור ועלינו רק לתת יגיעה.

מתוך שיעור על פי המאמר "ירושת הארץ", 15.04.2013

ידיעות קודמות בנושא:
משך תקופת חיים אחת ותפילה משותפת לכולם
הכיוון למרכז החיים
הבורא במרכז הקבוצה