רצון לרגיעה

שאלה: אנחנו נתקלנו בכזאת תופעה, שאנשים באופן שיטתי משתתפים בתוכנית של הלימוד האינטגרלי, באים בשמחה לסדנאות, אך בזמנם הפנוי מתנתקים מזה עד לסדנה הבאה. או שהם מעבירים את זמנם ליד הטלוויזיה או באינטרנט וכדומה. מה זאת התופעה הזו? כיצד לעבוד איתה?

תשובתי: אפשר להבין את האנשים האלה. העניין הוא, שהאדם לא מרגיש צורך בכל רגע בחייו להסתכל עליהם דרך הרגשת האינטגרליות של כל הטבע. הוא הרי לא קשור לטבע. הוא שוכב על הספה, רואה טלוויזיה, זה פשוט מצב בהמי.

אני בשום פנים לא רוצה להשפיל אנשים, אלא פשוט מדבר על מה שטבעי לגוף שלנו. אדם רוצה רגיעה: לשכב על הספה, לשתות בירה. הגוף מושך אותו לזה.

אם הוא היה נמצא בזמן הזה באיזו חברה, אז שם היו מופיעות אצלו כל מיני אסוציאציות עם מה שהוא מרגיש עכשיו ועם מה שהוא הרגיש בזמן הסדנה. אבל מאחר וזה המצב היחיד שלו והוא עכשיו מתנתק מהעולם (צופה בתמונה שעל המסך), אז פשוט נח מהכול, מתנתק, נכנס לתוך מצב בהמי. לכן, זה לאט לאט יעבור.

אני מקווה, שבשלב כלשהו הסדנאות יופיעו גם בטלוויזיה. הן תהיינה יותר מעניינות, מושכות, חדות, בדומה לכל מיני סדרות. יכול להיות, שהן תהיינה מסודרות ובנויות כך, שהצופים יוכלו לקחת בהן חלק פעיל: לשיר יחד עם משתתפי הסדנה, לשחק יחד איתם בכל מיני סצנות תיאטרליות.

כל זה יכול להפוך לסוג מיוחד של אמנות, כאשר ישנו כיוון מדויק, ליצור מכל המצבים האלה חברה הרמונית.

וכל זה יעבור לפני הצופים, זה ימשוך אותם פנימה לתוך פעולה משותפת. אנחנו רק מתחילים את העבודה הזאת ואני מקווה, שאם לא אנחנו, אז אלה שיבואו אחרינו יעשירו את זה בגילויים של יחסים הדדיים יותר אינטגרליים בין בני האדם.

מתוך שיחה על החינוך האינטגרלי, 02.04.2013

ידיעות קודמות בנושא:
שאיפה למנוחה
מה חסר לנו?
החיים חלפו כמו חלום