קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: איך אפשר לפתח רגישות לכך, שאני מהווה מרכיב של המערכת האינטגרלית?
תשובתי: הרגישות הזאת מתפתחת על ידי זה, שהאדם משתדל להקדיש יותר ויותר תשומת לב לחיבור שלו עם הקבוצה. הוא בודק את עצמו, האם החברים נראים לו כמו הילדים האהובים שלו, האם הוא מרגיש מתיקות מהמחשבות שלו עליהם, האם הוא רוצה להרגיש את הסבל שלהם, כאילו שזה הכאב שלו, ממש פיזי, בגוף שלו.
צריך להשתדל להעלות את הרגישות והיחס שלו, לפענח את המושג "כמוך". זה לא פשוט, מפני שלרגע מסוים האדם מצליח לעשות את זה, וברגע הבא הוא כבר נופל ומתנתק מההרגשה הזאת, כי האגו שלנו לא רוצה לסבול עבור כל העולם. אבל פעם אחר פעם האדם מתקדם.
ה"מסך" שהוא רוכש, עוזר לו לסבול יחד עם כולם, וכמו כן להצדיק את הבורא ולשמוח. ה"מסך" הרוחני עובד בכזאת צורה, שנותן לאדם את כוח הסבל, מבלי שמוריד את הרגישות לייסורים. הודות לו, הוא יכול לחוות רגשות עמוקים מאוד: גם רעים וגם טובים.
בעולם שלנו אנחנו ממתיקים או מטשטשים את הייסורים שלנו על ידי השׂכל, על ידי מחשבות על כך שרבים סובלים מאותו הדבר ושזה לא הכאב הפרטי שלי. כמו למשל, בזמן המלחמה, כאשר רבים נהרגים ולכן קל יותר לחוות את האובדן. לא במקרה נאמר: "צרת רבים חצי נחמה".
כך זה קורה בעולם שלנו, אבל ברוחניות אי אפשר בדרך כזאת להפחית את הדאגות שלך, כי שם אתה מרגיש את כולם כמו את עצמך. אבל ה"מסך" מקרב אותך לבורא. ללא הזדהות עם הבורא אי אפשר בכלל להתקדם, מפני שהתפיסה שלך הופכת לרגישה ביותר. העמקות של הרגשות הטובים והרעים בתוך הנשמה שלך היא כזאת, שלא ניתן לסבול אותם, הם גולשים מעבר לגבולות העולם הזה.
אף שגם בעולמנו ישנם ייסורים נוראיים כאלה, שהאדם משתגע מהם. ה"כלים" שלנו לא מסוגלים לסבול את זה. לכן רק בקשר עם הבורא, באור ההשפעה, אתה מסוגל לקבל התפעלות שיוצאת מעבר לגבולות של העולם הגשמי. ולכן החיבור, זהו התנאי ההכרחי המקדים לגילוי הרוחני.
מתוך שיעור על איגרת של בעל הסולם, 08.04.2013
ידיעות קודמות בנושא:
הבעיה האישית שלך היא בעיה של כולם
עוד לא התחיל לשמוח, אבל התחיל לחיות
לסבול מהסבל של כל העולם
