בתוך מיץ של האגו התוסס

בעל הסולם, "הקדמה לספר הזוהר", סעיף 29-30:

"וזה נבחן שהוא מצוי ברשות הס"א והקליפות, שתפקידן להרחיב ולהגדיל את הרצון לקבל שלו ולעשותו מופרז בלי מצרים כל שהם. דהיינו בכדי להמציא להאדם כל החומר שהוא צריך לעבוד בו ולתקנו."

באבולוציה שלנו, אנחנו עוברים ארבע דרגות של רצון בעולם הזה: דומם, צומח, חי ו"מדבר". כל אחת מהן היא "גדולה" מקודמתה.

לאחר מכן, מתחיל שלב שונה לחלוטין של ההתפתחות, כאשר הרצון לקבל שואף לתיקון. ככל שאני משקיע יותר מאמצים, ככל שאני שואף יותר לחיבור, לאהבה, כך אני מגלה יותר את הרע שבי.

זהו תהליך "איכותי" יותר, אשר במהלכו אני רוכש את כל ה"עביות" של הרצונות בארבעת עולמות אבי"ע, בהתאם למאמצים שהושקעו. על ידי כך אני מגיע לשיא, ויש לי את היצר הרע המגולה במלואו.

"אלא שאינה מתחלת להתעורר רק אחר י"ג שנים (שהוא מטעם הנ"ל) ואז הוא מתחיל להכנס תחת רשות מערכת העולמות דקדושה".

יש לי כבר רצון אגואיסטי גדול, מופרז, ובתוכו "נקודה שבלב", אשר קשורה הדדית עם האור, ולכן מתחילה לפעול. בצורה כזאת, כעבור "י"ג שנים", כאשר רכשתי את כל הרצון "לקבל על מנת לקבל", אז מתעוררת ה"נקודה שבלב" והקשר עם "האור המקיף". אני כאילו "מנפח" עד הסוף את ה"בלון" של הרצון שלי, מגיע לנקודה שלי דרך עולמות אבי"ע הטמאות, ואז היא מתעוררת.

אבל עד אז, היא לא מרימה את קולה מן המעמקים. וזה טבעי, כי לתקן אפשר רק את הקלקולים שהתגלו בי. וההיפך, עד שלא גיליתי אותם, בשביל מה נחוץ לנקודה הזאת להתעורר ולהראות את עצמה?

"משא"כ כשמשיג הרצון לקבל המופרז הרוחני, הרי אז, הוא רוצה לבלוע להנאתו כל הטוב והעושר שבעוה"ב הנצחי, שהוא בעדו קנין עדי עד ולנצחיות".

בשאיפתנו לחיבור, אנו מגלים עד כמה אנחנו רעים. בניסיון להיות חביב וידידותי, אני פעם אחר פעם, מגלה בתוך עצמי אדישות, שוכח, מזלזל, מתרחק באדישות, ולפעמים אפילו תופס את עצמי שאני נהנה מזה שרע למישהו. קורה?

זה הטבע שלנו, הרצון האגואיסטי הרגיל שלנו, שאיתו נולדנו ואיתו אנו חיים. פעם הוא היה בצל, אבל עכשיו הוא מתגלה אם אני רוצה להיות טוב ולהתחבר עם האחרים. בנקודה זו, זה עדיין לא העולם הרוחני, לא השפעה אמיתית, אלא אני רק שואף אליה.

ואז מגיע השלב הבא. לפני זה, עד "י"ג שנים", אני רק ניסיתי לצאת מהאגו, וכל הזמן גיליתי את הרע שבי, זאת אומרת, את חוסר הרצון להשתנות, הנפילות התמידיות לאגו עוד יותר גדול. עכשיו מהניסיונות אני עובר למעשים של השפעה, ובהם אני מגלה את גדלות הבורא, נצחיות, שלמות הבריאה, את האור.

ורק אז, מתעורר בי הרצון האגואיסטי "לחטוף" את הכול לעצמי: "כיצד לגנוב את הנצחיות? כיצד לשלוט בעצמי?", במעשי ההשפעה שלי מתגלה האור הגדול, ואני מועד.

זהו כבר מצב מיוחד במינו, מאוד "עסיסי". והרצון שאני רוכש במצב הזה שואף לאור העליון, העולה פי מיליארד על כל מה שהתגלה לי לפני זה…

מתוך שיעור עפ"י "הקדמה לספר הזוהר", 20.03.2013

ידיעות קודמות בנושא:
"י"ג שנים" בתוך הקליפות הטמאות
היכרות עם היצר הרע
תיקון הרע: להגיע עד הסוף