"לגו" של כל האנושות

שאלה: אנשים עם "נקודה שבלב" צריכים להיות מורי דרך של שיטת התיקון. האם אומות העולם לא נפגעים מזה שמדברים על האנשים האלה כנבחרים?

תשובה: נבחר, לא בונים על בסיס האגו, אלא על השירות שלו. ולכן אין כאן שום גאווה, שחצנות או יהירות, מה שמלווה את האגו וכל כך טבעי בשבילו.

להיפך, הכול מכוון לכיוון אחר. אם אני יודע יותר מבחינה רוחנית מהאחרים, אבל מכוון לגמרי לא לעצמי, אלא רוצה לעשות הכול למען הבורא, אז הכול מתאזן בצורה מדהימה. כי לעשות נחת רוח לבורא (שזו בעצם המטרה) אפשר רק כששני החלקים המנוגדים האלה מתחברים: אנשים עם "נקודה שבלב" ו"אומות העולם".

הקבוצה שנקראת "ישראל", שמכוונת ישר לבורא ("ישראל", ישר אל הבורא), עובדת עם הקבוצה השנייה, שהיא האנושות הרגילה, "אומות העולם". ואלה זקוקים לאלה.

התיקון ההדדי שלהם הוא בזה ש"אומות העולם" לוחצים על ה"ישראל", רוצים שהם יממשו מהר את התפקיד שלהם, ו"ישראל" מבינים את זה, מזרזים את התיקון שלהם בצורה מודעת, בהכנה להיות מחנכים, משרתים של אומות העולם. זה עובד בינינו ברמה משותפת שמכוונת את התנועה המשותפת שלהם לבורא.

לכן הם לגמרי שווים. יותר מזה, "ישראל" במידת העלייה שלו, היישום, ובעיקר המימוש, מרגיש את עצמו יותר ויותר חייב, משרת, עובד בשביל "אומות העולם".

מכיוון שמצב כזה, שניתן על ידי הבורא, יוצא משורש אחד, אז אין כאן גבוהים ונמוכים יותר, הכול מותאם איתו, והכול מגיע אליו. לכן כל אחד שמבצע את ייעודו, את העבודה שלו, מוסיף לתמונה הכללית, הופך להיות לגמרי שווה עם האחרים.

על אף שכאן, כמובן, יש תפקיד של מובילים ומובלים, אי אפשר להיות מוביל אם מי שמובילים אותו לא דורש זאת ממנו, אם הוא לא מסכים איתך, לא דוחף אותך, צריכה להיות עבודה הדדית בכל.

לבסוף, כשהאדם מתחיל בצורה כזאת להכין את עצמו בצורה פנימית, הוא מגלה שהוא מורכב מחלק של רצונות וכוונות שנמשכים לבורא, ומחלק שמושך אותו חזרה לגשמיות. הוא מתחיל לראות עד כמה שני החלקים עובדים ביחד, קשורים בצורה הדדית זה עם זה, מגדירים אחד את השני… לכן כמו שבאדם, כך גם בחברה, הפער בין החלקים האלה לגמרי לא מורגש.

אני רואה את זה לפי התלמידים שלי מהמדינות השונות בעולם, שלפי המוצא שלהם לא שייכים לישראל, אבל הם כולם מרגישים את התלות בנו. אף שלפי המידה שבה הם מתחילים לגלות בתוכם את שני החלקים האלה, "אומות העולם" ו"ישראל" שנמצאים בהם, ומתחילים להיות בעלי שיטת התיקון, ההרגשה הזאת של התלות נעלמת בהדרגה. כמו שתלמיד שקיבל את הלימוד מהמורה שלו ומתקדם, מתפתח.

הדבר החשוב הוא, שזה קורה מפני שכולנו נמצאים תחת השפעת הכוח העליון. ואם הוא קובע ומחליט את מידת ההשתתפות האישית, האופי המסוים והכוחות, אז האדם מתחיל להבין שהדבר העיקרי בשבילו זה לבצע את מה שמוטל עליו ושום דבר חוץ מזה.

אבל הוא לא יוכל לעשות זאת אם החלקים האחרים שלו, זאת אומרת, כל האנשים בכדור הארץ, לא יבצעו את התפקיד שלהם. לכן הכול תלוי בכולם, ובתוך התהליך של העבודה הרוחנית כולם לגמרי שווים וההבדלים נעלמים.

זה כמו ב"לגו": אם אתה לא תרכיב את החלקים הבולטים והקעורים שלו בצורה נכונה, אתה לא תקבל את התמונה השלמה. אתה לא יכול לחתוך חתיכות ולהדביק בפלסטלינה את המקומות הריקים, או להתאים את החלקים האלה כמו שילדים מנסים לעשות.

בהתחלה אנחנו מנסים לעשות את אותו הדבר, עד שמתחילים להבין שכל התכונות, החיוביות והשליליות – אנו זקוקים להן רק במילוי הדדי. למצוא התאמה עם האחרים – זה התיקון.

מתוך התכנית "סודות הספר הנצחי", 18.02.2013

ידיעות קודמות בנושא:
אחריות וגאווה כלפי המשימה שלנו
"נבחר" זו אחריות בפני העולם. מי מעוניין?
משרתי העולם