קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: אם האור משפיע על האדם בהתאם לשורש נשמתו, אז איפה ההשתתפות והקצב שלי בזה?
תשובתי: המאור המחזיר למוטב, מאיר בהתאם למצב של כל המערכת הכללית, שבה אנחנו כולנו מקושרים בצורה אינטגרלית. אנחנו כולנו נכללים זה בזה ומקושרים הדדית בינינו, ולכן אני לא יכול להיות לא קשור לדור שלי, לזמן, למקום, למצב הכללי. המצב שלי תלוי באחרים, והמצב שלהם תלוי בי.
וחוץ מזה, אני יכול להתקדם בצורה פרטית. אבל ההתקדמות הפרטית שלי היא להתכלל בכולם. כלומר, אני לא יכול לחשוב רק על עצמי, זה בלתי אפשרי במבנה כזה של המערכת, בזה אני לא אעזור לעצמי. אם אני אתפלל רק עבור עצמי, אז אני רק אגרום לעצמי נזק, כמה שהתפילה שלי לא תהיה טובה. אם היא לא עוברת דרך החברה, אז היא גורמת נזק לנשמה שלי.
לכן, צריך לזכור תמיד שזוהי מערכת כללית שבה כולנו מחוברים יחד, כולנו מקושרים ותלויים זה בזה. אנחנו עובדים דווקא על הגילוי של המערכת הזאת.
המאמץ הפרטי שלי מכוון לגילוי של הכלל. אני לא מגלה את אותו המקום שבו אני נמצא בעצמי, אני מגלה היכן שנמצאים האחרים, החברה. אני לא מגלה את עצמי, אלא את המערכת שבה ה"אני" שלי נעלם.
אני, בדרגה הבאה, זה מי שמרגיש פחות את ה"אני" שלו, אלא מרגיש יותר את החברה. במדרגה יותר נעלה יש הרגשה עוד יותר קטנה של ה"אני" שלי, והרגשה עוד יותר גדולה של החברה.
אז איך אני יכול להתפלל עבור עצמי? כי במצב הבא, במדרגה הבאה, זה כבר לא יהיה אני! החברה בדרגה הבאה, זה ה"אני". ה"אני" העכשווי שלי נעלם במערכת הכללית, וכל המערכת הזאת הופכת להיות אני. דווקא אותה אני מרגיש ותופס כאני. אני רואה כמו את הנשמה שלי.
ישנה נקודה של ה"אני" האגואיסטי שלי, וממנה מתפשטים מעגלים: כל פעם העיגול והכלל יותר גדולים, כלל א', כלל ב', כלל ג'. אם אני מבטל את עצמי באיזה חלק, אז מקבל כלל א'. מבטל את עצמי עוד יותר, מקבל כלל ב', ממשיך לבטל, מקבל כלל ג'. השלבים האלה נקראים "עיבור", "יניקה" ו"מוחין".
אז מי אני עצמי? אני, זה עם מה שאני מזדהה. אם אני נכלל בכלל א', אז יהיה ה"אני", נכלל בכלל ב', ואז הכלל הזה יהיה אני, או שאני נכלל בכלל ג', וכל זה יהיה אני. והאני הנוכחי שלי נעלם. זה מסמל, שאני כל פעם בונה את עצמי מעל לאגו שלי, מעל ל"מסך", ב"אמונה למעלה מהדעת".
