קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
מאחר ואני מבטל את עצמי, את האגו שלי, אז ה"אני" הישן שלי נעלם. אבל במקום זה, אני קונה את כל המערכת שהופכת להיות שלי. אני לא טובע בתוך המערכת הזאת כאילו שאני בכלל לא קיים יותר. במקום עצמי אני קונה את כולם!
אני מתחיל להרגיש שכל מה שנמצא במערכת, זה הרצונות שלי, הכוונות שלי, החיים שלי. אני חי את המערכת הזאת. אני ממית את הרצון לקבל שלי ולכן מתחיל להרגיש את הרצון של המערכת, את השׂכל שלה, את הכוחות שפועלים בה.
אני לא יכול להימצא בו זמנית תחת שתי רשויות: או ברשות שלי או ברשות הכלל או הבורא, אחד מהשניים. לכן אני צריך להעלות את ה"כלים" שלי מעולמות בי"ע עד לחיבור עם "מלכות דאצילות", עד השכינה.
עולמות בריאה, יצירה, עשיה (בי"ע), זה רצונות חב"ד, חג"ת, נה"י, שנמצאים מתחת לפרסא. תחילה אנחנו מעלים את הכלים שלנו מעולם הבריאה לאצילות, אחר כך את הרצונות מעולם היצירה לאצילות, ואחר כך מעולם עשיה לאצילות. ובהתאם לזה נוצרים אצלנו המצבים: עיבור, יניקה, מוחין.
כך אנחנו מעלים את עצמנו ל"מלכות דאצילות", עולים ב"אמונה למעלה מהדעת". כל מה שנמצא מחוץ לי, מופרד ממני על ידי גבול, על ידי פרסא, שמאחוריה נמצא עולם האצילות. ומהצד הזה של הפרסא נמצאים עולמות בי"ע, שנקראים כלים דפרודא. בהם אני מרגיש את ה"אני" שלי. אבל בעצם זה לא אני, זה הכלים השבורים שפעם היו מחוברים ואחר כך נפלו, ולכן מצטיירים עכשיו בצורה כזאת.
