לילה יהפוך ליום, ויום ללילה

כל ההצלחה תלויה בסביבה שאותה האדם הצליח לארגן לעצמו. במידת ההתקדמות שלו, הוא מתחיל לאט לאט להחליף את המושגים שלו: מה זה "יום" ו"לילה", "אור" "חושך". מה שהוא קודם החשיב כאור – ההצלחה שלו לעומת האחרים, המילוי של כלי הקבלה שלו, המילוי של הגאווה, עכשיו הוא מתחיל לראות כחושך גמור, כמצב נוראי, שממנו צריך לברוח כדי לחשוב על השפעה לזולת, על הצלחתו של החבר, על השפעה לבורא.

דווקא זה הופך להיות עכשיו עבור האדם לאור ויום, במקום היום והאור הקודמים של ההצלחה העצמית. באותה המידה, שהוא מסוגל לבטל ולצמצם את עצמו בכוח, בזה שנתקל בהתנגדות עצומה מצד הגוף שלו, וככל שהוא מעלה יותר את חשיבות הזולת והבורא, כך רחוק יותר הוא מתקדם. בסופו של דבר, הוא מסיים את מידת היגיעה שהוקצתה עבורו ומקבל מספיק את המאור המחזיר למוטב, ללידה של ה"מסך" אצלו. אז מתחיל לפעול בו כוח ההתנגדות לרצון לקבל, והודות להשתוות הצורה עם האור שהושגה הוא זוכה לגילוי הראשון.

העבודה שלנו היא למצוא קריטריונים נכונים לבדיקה: איפה יום, איפה לילה, חושך או אור? בהתאם לאילו ערכים אני צריך לשפוט: לפי התועלת האישית שלי או של הבורא? אם אני מתחיל להבין שזה הפוך לגמרי לקריטריוני ההערכה הקודמים שלי, זה סימן שאני כבר נמצא בדרך הנכונה. אם מתחיל להתנהל בתוכי מאבק, לפי איזה עיקרון לשקול ולהעריך את המצב, זה סימן שאני כבר מתקדם.

אם אני מתפלל על זה שיחליפו לי את סקאלת הערכים, את מערכת המדידה שלי של "אור" ו"חושך", "יום" ו"לילה", כדי שאני אוכל לראות אותם בצורה רוחנית, אז זה מצב עוד יותר מתקדם. וכאשר אני בכל הכוח נדבק להשפעה ומשתדל לראות כל מצב מהצד שלו, אז אני כבר מוכן להתנתק מרצון לקבל לעצמו. אם אני כל הזמן מבקש שזה יקרה, וכל רגע מרגיש שזה הבורא שולח לי הפרעות כדי לחזק את הבקשה שלי, אז אני כבר קרוב לכך, כדי לעבוד בפועל ב"לשמה".

אז מה שהיה חושך הופך להיות לאור, ומה שהיה אור בשבילי עצמי, הופך להיות לחושך שאני ממש בורח ממנו. הכול יהפוך לההיפך: יום ולילה. מה שהיה קודם חשכת לילה יהפוך עכשיו לאור הבהיר של היום.

מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי", 12.03.2013

ידיעות קודמות בנושא:
יחד אנחנו נהפוך את הלילה ליום!
ויהי ערב ויהי בוקר
ויהי יום לבן באמצע הלילה…