קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
בעל הסולם, מאמר "השלום", ביאור המשנה "הכל נתון בעירבון, ומצודה פרוסה על כל החיים":
"הכל נתון בערבון, ומצודה פרוסה על כל החיים. החנות פתוחה, והחנוני מקיף, והפנקס פתוח, והיד כותבת. וכל הרוצה ללות, יבא וילוה. והגבאים מחזירים תדיר, בכל יום. ונפרעים מן האדם, מדעתו ושלא מדעתו. ויש להם על מה שיסמוכו. והדין דין אמת. והכל מתוקן לסעודה."
שאלה: "והדין דין אמת", האם זה כלפי משפטי הנשמה?
תשובתי: ודאי. אנחנו מתקרבים על ידי תכונות של דין ורחמים, ב"מר" ו"מתוק". הם מלמדים, מפתחים אותנו, כדי שאנחנו נוכל להרגיש את הבורא. והוא בעצמו מגלה כלפינו יחס "מר" או "מתוק", כלומר מדבר ב"שפה" שאותה אנחנו מסוגלים להבין. באופן זהה ההורים נאלצים לארגן את ההסברים שלהם בצורות השפעה אלו או אחרות כלפי הילד, בין אם הן נעימות לו או לא כל כך.
אמנם, העניין כאן הוא לא ב"שפה" עצמה של התענוגים והייסורים. פשוט הודות להם אני מגיע לדבקות הפנימית בין שני החלקים שעומדים כביכול מאחור.
יש משהו בבורא, והוא רצה לברוא משהו דומה בנברא. אז, בתוכו ובתוך הנברא, הוא בורא מערכת קשר שהיא ה"שפה" שלו, שמשתמשת במונחים של קבלה והשפעה.
וכל זה כדי שאנחנו בצורה כלשהי נסדיר קשר הדדי פנימי בין החלקים ההתחלתיים שלנו. הם לא יכולים להתקשר ללא "מתאם" מיוחד, ללא "שפה" של תענוגים וייסורים, "מרירות" ו"מתיקות", אמת ושקר, השפעה וקבלה.
ואחר כך, שם, כבר אין לא קבלה ולא השפעה, אלא יש משהו יותר פנימי עמוק, שאין לנו מילים לתארו…
מתוך שיעור על המאמר "השלום של בעל הסולם, 08.03.2013
ידיעות קודמות בנושא:
שפה שבה הבורא מדבר איתך
מוכן לספוג מכה!
הנידונים לרחמים
