האור מכאיב לעיניים שהתרגלו לחושך

מצד הבורא, אתה כל הזמן נמצא במצב המתוקן. אבל בעינייך, בהבנה שלך, הכול מצטייר אחרת לגמרי, ובזה הקלקול. מצד הבורא מגיע הטוב המוחלט, אך הוא נאלץ להסתיר, להמעיט את השפעתו כלפיך, כדי שהיא לא תיראה כל כך רעה. כי אתה הפוך ממנו ומקבל הכול בצורה הפוכה.

לכן הבורא לא יכול לשפוך עליך את כל ההשפעה האין סופית, אחרת אתה תרגיש מינוס אין סוף ולא תוכל לסבול מצב נוראי כזה. ולכן הבורא נאלץ להמעיט את עצמו, בכך שמביא את עצמו כמעט לדרגת אפס, בכך שמשאיר ניצוץ קטנטן כדי להחזיק את החיים, טיפת אור קטנה. ואפילו האור המינימאלי הזה אתה תופס כעולם אכזרי, המלא בייסורים וברע.

לאט לאט, על ידי הלימוד, השפעת החברים והמורה, האור שמגיע במידת היגיעה שלך ומחזיר אותך למוטב, מתחילים להתרחש בך שינויים. ואז את לאט לאט אתה מתחיל להיווכח, שלמעשה המצב שלך הוא טוב ואתה מרגיש אותו כרע בגלל התכונות הלא מתוקנות שלך. אז אתה מתחיל לעבוד כדי לשנות את עצמך, בכך שמשתמש בכל האמצעים: קבוצה, לימוד, הפצה, מורה.

אם אתה עובד בצורה נכונה ועושה מאמצים כדי לראות את עצמך במצב של השפעה, אהבה, חיבור, דרך המורה, הקבוצה, הלימוד, בכך שמשתוקק לבורא, אז זה פועל עליך. וודאי שלא מייד, אך עם הזמן אתה מגלה שהשפעה ואהבה, היחס הטוב ביותר, מקיפים אותך. סוף סוף אתה מבין, מרגיש, מפרש זאת בצורה נכונה.

כך אתה עולה למדרגה הרוחנית הראשונה שלך. אתה מסכים עם הבורא ורואה שכל הכוחות שהשקעת נדרשו לתיקון התפיסה העצמית שלך, לתיקון הכלים שלך. לא היית צריך לשלם לאף אחד, אלא תיקנת את עצמך. באופן כזה אתה תיקנת את כלי ההרגשה שלך ועכשיו אתה מרגיש מצב שלם.

במצב הנוכחי, מבלי לשנות בו שום דבר, חוץ מהיחס הפנימי שלך, אתה צריך להרגיש את עולם אין סוף, את השלמות. אם אתה לא מרגיש כך, זה סימן שאתה מקלל את הבורא במקום להודות לו ולברך אותו.

כך אפשר לומר על כל מצב, כמה נורא שהוא לא יהיה. שום דבר לא משתנה במציאות מלבד היחס שלנו, שזה נקרא "תיקון" כלי התפיסה.

מתוך שיעור על אגרת נ"ה של בעל הסולם, 05.03.2013

ידיעות קודמות בנושא:
אשליה אגואיסטית
להיענות להזמנתו של הבורא
לגלות את טובו של הבורא, ולא את המתנות שלו