קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
בזמן קריאת הזוהר, אדם צריך להשתוקק להגיע למצב שהטקסט שאותו הוא קורא או שומע, החיבור שלו עם החברים והקשר שלו עם הבורא, יהפכו עבורו לאותו הדבר. מפני שהזוהר, כמו גם כל שאר ספרי הקבלה, מדבר דווקא על זה, על החיבור בינינו, ועל החיבור בינינו לבין הבורא.
לכן, אם הטקסט שאותו אני שומע בזמן קריאת הזוהר מפריד ביני לבין הקבוצה, ביני לבין הבורא, אם הסיפור הזה לא לגמרי תואם למה שאני חושב על החיבור שלי עם הבורא, אז אני עדיין לא נמצא בטקסט, אני לא שקוע בו.
קודם כל, לפני קריאת הטקסט אני צריך לחשוב על המקום שאותו אנחנו צריכים לתקן, על החיבור בינינו לאחד שלם, איפה שיתגלה לנו הבורא, כוח ההשפעה הכללי, האור.
בדיוק על זה אנחנו קוראים. כל ספר קבלי שאני רק אפתח, תהילים, "שולחן ערוך", תלמוד בבלי, תורה, תנ"ך, זוהר, תלמוד עשר הספירות, הם כולם מדברים על אותו הדבר: איך אנחנו מתחברים בכל מיני הצורות האפשריות ואיך בהתאם לכך מתגלה הבורא.
ולכן אני כל הזמן קורא על המעשה שאני נמצא בו. אני משתוקק שכל זה יהפוך להיות לאחד שלם: הטקסט שאותו אני שומע ורואה לפניי, ואיך שאני מתאר אותו בתוך הסביבה, בחיבור שלי עם החברים ועם הבורא. אני משתוקק שהם יתלבשו זה על זה. אז, ככל שאני מרגיש יותר את הפער ביניהם, וככל שמשתדל יותר לחברם יחד, כך אני מזמין יותר את המאור המחזיר למוטב. וזוהי התפילה, המ"ן.
מתוך שיעור על ספר הזוהר, 04.03.2013
ידיעות קודמות בנושא:
סוד המעבר לרוחניות
שהספר ידבר עליי…
כשיתגלה ספר הזוהר…
