להגיע להיות "סמרטוט"

בעל הסולם, "הקדמה לספר הזוהר", סעיף ה':

"ולפיכך, השכל הבריא, מחייב אותנו להבין, את ההיפך מהנראה בשטחיות, ולהחליט, שאנו באמת, בריות טובות ונעלות ביותר, עד שאין קץ לחשיבותנו. דהיינו, ממש באופן הראוי והמתאים, לבעל מלאכה, שעשה אותנו."

שאלה: איך זה משתלב עם המילים של הרב"ש, שפעם אמר לך: "עכשיו אתה סמרטוט כמוני"?

תשובתי: במושג "סמרטוט" יש הרבה אבחנות ומרכיבים: אני בעצמי לא מסוגל לכלום, אני תלוי בבורא, אני שמח מזה שגיליתי את זה. בזה יש לי התחלה וסוף של הפעולות, ובכל פעולה אני צריך להשקיע כוחות כדי להגיע למושג "סמרטוט", ואחר כך להידבק בבורא ובזה לחייב אותו לעשות משהו.

לכן, מצב של "סמרטוט" מגיע לאחר כל היגיעה, לפי העיקרון "יגעתי ומצאתי". זהו השלב הסופי, זוהי דרגה חשובה שבה אני מבין שיותר אין לי שום דבר, אני "סחוט" עד הסוף, חסר כוחות, חסר אנרגיה, חסר כוחות מניעים, וחייב לקבל אותם מהאור. אני לא יכול לממש על עצמי את התיקון, לא יכול לאסוף את האבחנות הדרושות, אבל אני יכול להשיג מהסביבה את הרצון הדרוש כדי לתת יגיעה. הייתי נשאר לנצח בדרגה "בהמית", אם הבורא לא היה מאפשר לי את העלייה עד למדרגה הנעלה ביותר, שעליה כותב בעל הסולם.

מתוך שיעור על "הקדמה לספר הזוהר", 03.03.2013

ידיעות קודמות בנושא:
ייאוש וביטחון הם מרכיבי התפילה
כל העניין הוא בממיר
לגלות את טובו של הבורא, ולא את המתנות שלו