תיאחז במורה

בעל הסולם, "מהות הדת ומטרתה":

"צאנה ושאל הבוטניקאי, כמה מצבים עוברים על הפרי, מעת שנראה לעיניים עד ביאתו לתכליתו."

הבעיה טמונה בכך, שאני לא רואה את התכלית בדרך אליה, אני לא מרגיש כיצד ייראה גמר התיקון. לא במקרה נאמר, "לא מראים לשוטה עבודה באמצע מלאכתו". באמצע הדרך אני לא יכול לראות את הסוף.

ברור לי, שאני שוטה מפני שאני לא רואה את השלמות הסופית, אבל מה אפשר לעשות עם זה? מה אפשר לדרוש ממני במצב כזה? החיים שלי לא מסתדרים לא במובן הגשמי ולא במובן הרוחני, הכול אצלי לא בסדר, אז מה פתאום שאני אצדיק את הבורא?

חכמים אולי יודעים שהתפוח עתיד להבשיל, אך אני לא רואה שום דבר כזה. הוא מר, וזהו.

כלומר, אני זקוק ל"אמונת חכמים", אמונה באלה שכבר עברו את הדרך. אני צריך להידבק באדם חכם, מורה, עד לכזאת מידה, כדי להשתמש בשלמות שלו. רק אז אני אוכל להצדיק את הבריאה ואת הבורא. אבל עד אז, אני לא שומע את כל מה שאומרים לי. ללא הרגשת השלמות שרוכשים אצל העליון, כלומר מהקבוצה והמורה, אני תמיד אהיה כמו חתיכת עץ בים, נזרק על ידי הגלים.

שאלה: ובכל זאת, דוגמאות כמו עם התפוח או עם התולעת בצנון, נותנים לנו איזו אחיזה…

תשובתי: הם נותנים הרגעה שעוזרת להשתיק את המצפון שלנו: "כל זה לא לחינם, לא יכול להיות שהטבע לא יאפשר לתפוח להבשיל. וזה אומר שכל הייסורים ישתלמו…".

נכון, אבל זה כבר דת. דווקא במסקנות כאלה "מאכילים" אנשים לצורך הרגעה: "תחכו, עוד מעט יהיה גן עדן…".

אצלנו זה לא כך: אני רוצה להשיג את השלמות עכשיו, וזה אפשרי רק באמצעות דבקות בקבוצה ובמורה. סוף המעשה נחוץ לי כבר עכשיו, אחרת אני לא אתקדם אף צעד קדימה.

ולהיפך, אם אני לא מסוגל להשתמש באמצעי הזה, אז אני לא יכול להתקדם. נאמר על כך בספר "שמעתי", מאמר כ"ה:

"אלא עצה אחד יש לו אז, שיתדבק ברבו ובספרים, שזה נקרא "מפי ספרים ומפי סופרים". ורק בהתדבקותו בהם הוא יכול לשנות אז דעתו ורצונו לטוב. אבל בויכוחים ובפלפולים מחודדים לא יעזרו לו אז לשנות את דעתו, אלא רק בסגולת הדביקות, כי היא סגולה נפלאה, שהדבקות מחזירו למוטב.

זאת אומרת, שכל השכליות, שעליו הוא בונה את כל הבנין, שצריכים ללכת תמיד בדרכי ה', הוא היסוד שהוא דביקות ברבו. וממילא אם יאבד לו היסוד, אז כל השכליות אין להם שום כח, משום שחסר לו עכשיו היסוד. לכן לא להסתמך על שכלו, אלא שוב להתדבק בספרים ובסופרים. ורק זה יכול לעזור לו. אבל לא שום שכל ותבונה, משום שאין בהם שום רוח חיים."

מתוך שיעור על "הקדמה לספר הזוהר", 28.02.2013

ידיעות קודמות בנושא:
לשמוע ולהקשיב למורה
ביקור של הנשיא
האם כדאי להאמין לחכמים?