קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
מתוך מאמר של רב"ש, "תורה היא שם אחד קדוש":
"לכן משום זה, כשהיצה"ר מביא לו מחשבות זרות, אז הוא הזמן לקחת את המחשבות האלו ולהעלות אותן "למעלה מהדעת".
וזה האדם יכול לעשות בכל דבר שנפשו משתוקקת, שאל יגיד שקבל עכשיו דחיה מהעבודה, אלא שיגיד, שמהשמים נתנו לו רצונות ומחשבות, בכדי שיהיה לו מקום להכניס אותם לקדושה. נמצא לפי זה, אדרבה שמקרבים אותו מלמעלה, לכן שלחו לו עבודה.
ועל זה נאמר "כי ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בה ופושעים ייכשלו בה". היינו אם הוא זוכה, הוא מקבל ע"י זה עליה. ואם לא (זוכה), הוא מקבל ע"י זה ירידה ברוחניות."
יוצא, שאין לנו רגע בחיים שלא מתגלה אלינו האור, בכך שמגלה בנו עביות נוספת בכל מיני האופנים. הוא מזמין בנו כל מיני הרגשות ומחשבות, שמתעוררות במוחא ובליבא, ואנחנו חייבים להגיב על זה.
תוספת הרצון הזו יכולה לגרום לנפילה במצב הרוח או לעלייה אגואיסטית, יכולה להביא מחשבות יותר קרובות לרוחניות או יותר רחוקות ממנה, ביקורת כלפי הסביבה, כלפי כל מה ששייך לדרך. כל זה וודאי קורה רק מתוך התגלות של "רשימות" חדשות. אם האדם נמצא בסביבה נכונה ודבוק למורה, לספרים, לקבוצה, לכל האמצעים שמייצבים לו את הדרך, אז הוא לא ישכח את זה. ואז הוא לא יפספס אף הזדמנות שניתנת לו וכל רגע יגיב.
התגובה עצמה יכולה להיות כאילו טובה ומוצלחת או לא כל כך, זה לא חשוב. העיקר, שהוא יישם את הרגע הנוכחי, את ה"רשימו" הנתון וימשיך הלאה.
אבל אם האדם לא נאחז ברב, בתורה, בקבוצה, אז אין לו שום סיכוי לממש את הרגע הזה ולכן החיים עוברים ללא תכלית. נדמה לו שהוא מתקדם, אבל בעצם, הוא פשוט צובר חכמה. כלומר הוא לא מתקדם במימוש של ה"רשימות" החדשות, אלא רק בהתפתחות השכל האגואיסטי.
צריך מאוד להיזהר מזה, כי האדם לא מבדיל היכן נמצא הגבול המדויק בין ההתקדמות של מימוש ה"רשימות" החדשות, אלא רק בהתפתחות השכל האגואיסטי.
לכן נאמר, ש" ישרים דרכי ה'". אם האדם מתייחס לכך בצורה נכונה, אז הוא יעבור אותם כמו "צדיק". ואם לא, אז ירד ויעזוב את הדרך. העיקר זה, לבדוק האם אתה יכול לשייך כל רגע למימוש המטרה, כלומר להשגת תכונת השפעה ב"למעלה מהדעת".
ידיעות קודמות בנושא:
ללא זכות ליום חופש
בקשה לתיקון מרצוננו
תמיד לבקש תוספת
