כאשר נגמר הדלק

שאלה: בזמן האחרון, כשאני נפגש עם אנשים, אני רואה שהם כבר לא מחפשים הצלחה כמו קודם, לא מנסים להשיג משהו. האגו כאילו נעצר ואפילו חוזר חזרה, אנשים מסכימים לפחות. מדוע זה כך?

תשובתי: זו שאלה לא פשוטה. מדוע האגו הפסיק לגדול? יתרה מכך, למה האגו "נכנע ומוותר", מוריד את העוצמה שלו? והאם הוא באמת מוריד את עוצמתו?

העניין הוא, שהאגו נעשה אחר, הוא נעשה "עגול", אינטגרלי. אנחנו נפרדים מסוג של אגו אינדיבידואליסטי, פשוט, "ישר", עם גישה ישירה של "קח כמה שיותר מהחיים", ועוברים לסוג אחר שאותו עדיין לא מבינים. הוא עדיין לא נגלה בנו ממש, זהו סוג של אגו אינטגרלי שמלווה בקשר הדדי כולל, אבל אנחנו כבר מרגישים אותו על עצמנו ולא יודעים כיצד להסתדר ולהתמודד עימו. עד עכשיו אנחנו פיתחנו טכנולוגיות, מדע, את תחום המידע, אבל הגיעה תקופה של השגה, שלה אופייני רצון מסוג חדש. פעם העולם נשלט על ידי כוח, אחר כך על ידי טכנולוגיה, אחר כך בא תורו של המדע, אחר כך על ידי מידע, ועכשיו העיקר זו ההבנה. כל השיטות הקודמות יותר לא יעזרו לנו, הן מפסיקות לעבוד.

אף פעם עוד לא היה דבר כזה. תמיד כל הדרגות הקודמות היו תומכות בדרגות החדשות המתקדמות יותר. אבל היום המצב שונה: כאילו כל מה שהשגנו בעבר נעלם, בורח בין האצבעות, מפסיק לעורר תגובות פנימיות. וזה באמת כך. כי ה"עולם" זה "כלים", רצונות עם "אורות" בתוכם. והכלים האלה נעלמים, ולאט לאט מתהפכים לכלים מסוג אחר. לראשונה מתגלה בהם לא תכונה בדידה, של כלי ועוד כלי, אלא קשר עם עשר הספירות הראשונות, המדרגה הרוחנית הראשונה.

ולכן אנחנו לא יכולים לזהות את המצב הזה. אין לנו בפנים את תבנית התפיסה הדרושה, את ה"חיישן", החוש הנכון, כדי שיאפשרו לראות את המציאות החדשה. ולכן אנשים עוצרים את ריצתם, שום דבר לא מושך אותם. הם מרגישים תוצאה ממה שקורה: הכלי, הרצון מתחיל "להתעגל", להתחבר לעשר ספירות שלמות. לראשונה מתגלה הדרגה הראשונה של העולם העליון, בינתיים בכלים דאחוריים, אבל כבר מתגלה. ומזה שאנחנו לא מתאימים לה, אנחנו נתקלים בריקנות והייסורים יהיו גדולים מאוד, אם אנחנו לא נלמד איך להתאים את עצמנו למציאות. המצב יכול להגיע עד כדי כך שאנשים יהפכו לחסרי אונים. כאשר לא ירצו שום דבר, לא ירצו לעבוד, כאשר בנשמה שורה חוסר תקווה והאדם מגיע לייאוש.

ההתקדמות הליניארית אפשרה למצוא תחליף למשהו שהתייאשנו ממנו. הכוח ההגנתי של האגו בכל זאת דחף אותנו קדימה. אבל היום לרבים פשוט אין כוח כדי לקום בבוקר ולהתחיל יום חדש: "אין לי צורך בכלום. מה שיהיה יהיה". זה נובע דווקא מחוסר התמצאות ברשת הקשר הגלובלית שמתגלה עכשיו. האדם עדיין לא מרגיש את הרשת עצמה, אבל כבר רואה שהכלים הקודמים לא עובדים. באמת מצב מאוד עצוב…

מתוך שיעור על "מאמר לסיום הזוהר", 12.02.2013

ידיעות קודמות בנושא:
איינשטיין אפילו לא חלם על זה
מה קורה עם העולם שלנו?
משום מה לא בא לי על כלום…

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest