קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: מדוע הוראות המקובלים נשמעות כה מעורפלות? מדוע אנחנו לא מבינים מה צריך לעשות? כיצד להתחבר לקבוצה, כיצד להרכין את הראש בפני החברים? כל זה נשאר בערפול, שכנראה הוא טבעי. אז מה מסתתר מאחוריו?
תשובתי: קודם כל, אף אחד לא מתכוון למרר לך את החיים. רק תבין: אין דרך אחרת לנברא להפוך להיות דומה לבורא. אין דרך אחרת.
תאר לעצמך שאתה מומחה לסטייקים ועושים לך הזמנה לאיזה סטייק מיוחד.
בתשובה לכך אתה מסביר, שלשם כך צריך להיות בשר של פרה מיוחדת שרועה בשדות האלפים בעלי גובה מסוים, לא מבוגרת יותר מגיל מסוים, וכן תבלינים המוכנים מצמחים מיוחדים שגדלו באזור מסוים וכו'. אתה מגיש רשימה שלמה של דרישות כיוון שאתה יודע, שאחרת לא תוכל לבצע את ההזמנה.
גם את הנברא לא ניתן להכין להידמות לבורא בתנאים אחרים. אם אפשר להתבטא בצורה כזו, זה לא תלוי אפילו בו.
אם הוא כבר החליט שהנברא צריך להידמות לו, שני התנאים האלו, הנברא וההידמות, מכתיבים בצורה אוטומטית את כל היתר.
תחילה הבורא חיבר את הנברא אליו, זה מתואר כ"בריאת האור" בו הנברא נעלם. ולאחר מכן הוא הוסיף לנברא נקודה אחת – "יש מאין". אז הנברא התחיל להתפתח באור, ומכאן והלאה הכול התחיל להשתלשל ללא כל התערבות מצד הבורא.
כאן, כמו במערכת בינארית, יש שתי פוזיציות: 0 ומשהו גדול יותר מאפס. במילים אחרות הבורא ומשהו קצת בולט מחוצה לו. הישות הזו החיצונית, ההפוכה ממנו בצורה מזערית היא נקראת "נברא" הנוצר "יש מאין".
וכל השאר מתפתח מאליו. לכן נאמר: "סוף מעשה במחשבה תחילה".
הרי מלבד התנאים ההתחלתיים האלו, הבורא לא זקוק יותר לכלום. הוא ברא את הרצון לקבל, ובהמשך הכול נעשה על ידי ההתנגדות בין האור לכלי, הרצון לקבל והרצון להשפיע, הבורא והנברא – כלומר נקודה השונה מעט במהותה מהאור. וזה מספיק.
"מדוע הבורא עשה לנו חיים כל כך קשים?", אתה שואל, "האם הוא לא היה יכול לשנות משהו?".
השאלה הזאת בעצמה אינה במקום, הרי אנחנו לא נמצאים באותה דרגה שתאפשר לנו לראות את כל התמונה ולהצדיק את הבורא.
אולם אפילו אותם הדברים המזעריים שידועים לנו, מראים שדרך אחרת היא בלתי אפשרית.
אם ישנו טבע של השפעה, אהבה, אז משהו שהפוך ממנו מסוגל להגיע להידמות אליו רק בצורה כזו.
זה מתייחס לכל הזמנים ולכל הנסיבות שרק יכולות להיות מתחילת הבריאה ועד גמר התיקון.
אחר כך אתה תראה עד כמה הכול שלם, תראה ששום דבר לא התרחש "סתם כך".
אבל עכשיו אנחנו קטנים, אנחנו סגורים בנישה שלנו ועוד לא יצאנו לדרך כדי שנרגיש משהו…
נראה לנו שהעולם שלנו ענק וזה קצת מבלבל.
כל היקום, כל התכונות והדאגות שלנו, כל מה שממלא אותך – זהו רק גרגיר מהעולם האמיתי.
נכון שאנחנו מודדים אותו בקילומטרים ובקילוגרמים וכו' – למעשה, הוא בכלל לא קיים במבט מתוך המציאות האמיתית.
ובכל זאת, אם נצא מתוכה, נתחיל את הדרך. מנקודת העולם הזה, מתוך החלק ההפוך "יש מאין", אנחנו יכולים לעשות את כל הדרך. ורצוי להזדרז בכל הכוח כדי ללכת בה בעצמנו.
ובכן שני הכוחות, שני פרטי התפיסה – הבורא והנברא, ששונה ממנו במקצת, קבעו מראש את הכול.
ולכן, היום אתה לא יכול לקבל כלום מלבד מה שאתה מקבל. ברגע שהופיע הנברא, ברגע ש"יש מיש" הוליד "יש מאין", הכול נכנע לחוק בל יעבור הכולל את כל מקרי הבחירה החופשית שלך. הכול כלול בתוך החוק ורק מסכי ההסתרה מסתירים אותו מאיתנו.
האמת היא, שהערפל הזה הוא אשליה. אין שום דבר שאינו ברור. הערפל העוטף את תודעתנו הוא פסיכולוגי והוא אמור רק "לכייל" אותנו בצורה נכונה.
מתוך השיעור לפי "המאמר לסיום הזוהר", 31.01.2013
ידיעות קודמות בנושא:
להיענות לקריאת הבורא
מגע עם המצב העתידי
אל תשפוט על מה שעדיין לא הבשיל
