קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
מתוך מאמר של הרב"ש, "ההבדל בין צדקה למתנה": "כשעבר עליו זמן הרבה, שהשקיע כוחות, ואינו רואה מילוי לחסרונו, אז מתחלת לרקום בו בחינת יסורים וכאבים, בזה שהוא השקיע כוחות, ואינו רואה שום התקדמות בעבודה שלו. ואז מתחילות המחשבות לבוא בזה אחר זה. לפעמים בניצוצי יאוש, ולפעמים מתחזק, ואח"כ עוד הפעם הוא רואה שנופל ממצבו, וכן חוזר חלילה. עד שנצטבר בו חסרון אמיתי, שהשיג זה ע"י יגיעה בעליות וירידות. שמעליות וירידות האלו, משאירים אצלו כל פעם בחינת כאב, על מה שהוא עוד לא זכה לדביקות ה', ואז שהסאה של יגיעה נתמלאה בשיעור שלם, שזה נקרא "כלי", אז בא אליו המילוי מצד ה', היות שיש לו עכשיו "כלי אמיתי".
נמצא לפי זה, מה שהוא רואה, שעכשיו, לאחר כמה שנות עבודה, שהוא הלך אחורה, זהו נעשה בכוונה תחילה, כדי שירגיש כאב בזה שאין לו דביקות ה'. נמצא לפי זה, שכל פעם הוא מוכרח לראות, איך שהוא מתקרב יותר לבחינת עשיית הכלי, הנקרא "חסרון אמיתי", שהמודד של קטנות וגדלות חסרון, הוא בשיעור היסורים, שהוא מרגיש, בזה שאין לו המילוי, הנקרא כאן "דביקות בה'", שכל רצונו וחשקו יהיה אך ורק לעשות נחת רוח להבורא יתברך. ומטרם שנגמר החסרון בבחינת השלימות, אי אפשר שיבוא המילוי בשלימות."
אנחנו רואים, שאחרי שנים רבות בעבודה, אנחנו יכולים להבין טוב יותר את מה שכתב הרב"ש. הוא מסביר את כל הדברים בצורה מאוד מדויקת, ודבריו חודרים לנו לנשמה.
שנים רבות חולפות, בכל מיני מצבים של עליות וירידות, עד שהאדם מתחיל להרגיש צורך בתכונת ההשפעה. זו היא התוצאה של עבודת האור עליו בתגובה למאמציו. אבל גם: "מה שלא עושה השכל, עושה הזמן." הרי, אנחנו נכללים זה בזה באמצעות פעילויות משותפות שונות: לימוד, הפצה, עזרה הדדית, כנסים. לכן, כל אחד עובר שינויים, רק שחלק מהאנשים עוברים אותם מהר יותר, וחלקם – לאט יותר.
חלק מהאנשים מבלבלים את עצמם על ידי כך שבו זמנית הם פונים לכל מיני שיטות אחרות ונמצאים תחת ההשפעה של חברה אחרת. הכוונה היא, לא לחברה הרגילה שמסביב, אלא בניסיונות למצוא איזושהי שיטה רוחנית אחרת. כך כל אחד מתקדם בדרך שלו, אך מפני שכולם נכללים בכולם ומשקיעים את עצמם, אז האנשים עוברים עליות וירידות, וזו האינדיקציה לעבודה הפנימית, הסימן להתקדמות.
כתוצאה מכך, אדם פתאום מתחיל להרגיש שתכונת ההשפעה כבר לא משהו זר עבורו. היא מפסיקה להיות משהו סתמי, ללא טעם וריח, מילים ריקות על השפעה ונחת רוח לבורא, אהבת הזולת, שבעבר נראו כסיסמאות מתות. פתאום הוא מתחיל להרגיש בהן טעם, זה אומר שמתפתחים בתוכו "כלים" רוחניים. הוא מתחיל להרגיש במילים האלה חיים אמיתיים, טעם מסוים: מר או מתוק, עלייה או ירידה.
הוא מרגיש את המתיקות או המרירות בליבו, והאם זה מעליו או מתחתיו – הוא מחליט בשכל. כך הוא לומד להעריך את המושגים האלה שפתאום מעוררים בו תגובה פנימית. כאשר הוא שומע על אהבה או שנאה ביחס לעבודה הרוחנית, השפעה וקבלה, הוא מגיב בלב ובמוח. לפיכך, הוא מתחיל להבחין בתכונות הללו בתוך עצמו.
אבל זה עדיין לא מספיק. צריך לעבוד כל הזמן עד שיתעצב באדם רצון אמיתי לבורא, כלומר, לתכונת ההשפעה הטהורה. אין מקצת ברוחניות. הכלי הרוחני המינימלי שיכול להתגלות באדם, ההשתוקקות של האדם להידבק בבורא, בתכונת ההשפעה שתמלא את כולו – זה כל האדם.
הרי הוא מרגיש שהוא תלוי לחלוטין בגן הרוחני, ב"רשימו" שמתגלה בו. במדרגה הבאה, הוא יגלה שה"רשימו" הקודם היה רק גרם אחד, וה"רשימו" הבא הוא כבר מיליון טון. אבל עכשיו הוא כמו תינוק שקיבל משהו מתוק, סוכרייה קטנה, והוא שקוע בזה ומרגיש שהעולם כולו הוא מתוק.
מי שמתקדם, מגלה במדרגות הרוחניות הגבוהות יותר את היחס בין המדרגות, ולכן מבין שהכול נמצא במגמת עלייה. לכן, עלינו למלא את מידת המאמץ ולהגיע לרצון שלם לתכונת ההשפעה. צריך לרצות שהתכונה הזאת לגמרי תמלא את המוח והלב שלי, ותחליף את הגישה הנוכחית שלי לעולם.
אני חייב לאבד לחלוטין את הגישה הנוכחית כדי להסתכל ולהעריך את הכול מנקודת מבט של הבורא, של תכונת ההשפעה. אני לא יודע מה זה, אבל בהדרגה מצטברת בתוכי מוכנות יותר ויותר גדולה לזה, כתוצאה מהשפעת המאור המחזיר למוטב. ובשלב מסוים זה קורה, אני מגיע לרצון השלם שאותו הבורא ממלא.
אני בעצמי לא יכול לסיים את העבודה הזאת. אני עוד מסוגל להשיג 99% מהרצון להשפיע בעזרת הבורא, אבל להגיע ל- 100% – אין זה בכוחי. לכן נאמר, ש"ה' יגמור בעדי", ימלא את המידה שלי, ואז ברצון המושלם אני אקבל את המילוי המושלם. כך נולד האדם במדרגה הרוחנית הראשונה שלו.
אנחנו רואים שאנחנו מתקדמים לזה. עברנו שינויים רבים במהלך הכנס "שלהבת במדבר", ואנחנו מבינים יותר ויותר טוב עד כמה הרב"ש מפרט לנו כל צעד שלנו בדרך. אנחנו עוד נגלה באיזו צורה דידקטית וקפדנית הוא עשה את זה. אבל ברור שהוא היה צריך להלביש את דבריו בלבוש כזה, כדי לא להרחיק את האדם, לא לגלות לו מלכתחילה את הסוף של התכנית. לכן, בכל פעם הוא קצת פותח אותה במידה שזה מועיל לתלמיד. כך המקובלים כותבים את ספריהם.
בחזרה למאמרי הרב"ש, אנחנו רואים כיצד הוא דאג לפתוח לפנינו את שיטת התיקון. לפי זה שאנחנו קודם לא הבנו מה שכתוב ומבינים רק עכשיו, אנחנו יכולים לוודא שבאמת אנו מתקדמים בדרכו של הרב"ש, בעזרת השם.
ידיעות קודמות בנושא:
דרך חלקה בלי עליות וירידות
נשימה רוחנית, עליות וירידות
לדמות ירידות לעליות
