קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
כנס "שלהבת במדבר", שיעור מס' 1
הפתרון הוא בהתכללות הדדית. אנחנו מתחברים לא רק בינינו, מי שנמצא פיזית בכנס וכל החברים בעולם שמתחברים אלינו בצורה וירטואלית, הרצון של הנשים הכללי שנכלל יחד איתנו, בנוסף לכך משתתפים בפעולות שלנו כל המקובלים מכל הדורות שפעלו אי פעם בדרגה שלנו וממשיכים לפעול גם עכשיו.
מפני שאין העדר ברוחניות. כל הכוחות האלה ממשיכים לפעול בתוך המערכת הנצחית הכללית. אתם תרגישו איך הם ניצבים מאחורינו ותומכים בנו בצורה מציאותית לחלוטין, לעומת העולם שלנו, שהוא רק הזדמנות להכיר את המציאות הזאת.
לכן, הכול נובע מהתכללות הדדית. כשאדם רוצה להתכלל בתוך האחרים ולספוג את רצונותיהם של כל החברים, הוא ירגיש שבפנים ישנה רשת קשר עמוקה וגדולה יותר. הוא יצטרך להרגיש את כל הדרגות, כל הכוחות, כל הנשמות שפעלו במערכת הזאת בעבר ופועלים גם עכשיו.
משם אנחנו שואבים את כל הכוחות. אנחנו כמו תינוקות שצריכים רק להוציא צעקה קטנה. ומהצעקה הקטנה, כמו תינוק שצועק, כל המערכת מתחילה לפעול: ה"גדולים" כבר יודעים כיצד לטפל בנו ואילו כוחות להעביר לנו, כיצד לחזק אותנו ולדאוג לנו. אין ספק שהם יעשו את מלאכתם.
זה נקרא העלאת מ"ן, תפילה, אותה אני מסוגל להעלות בהתאם למדרגה שלי. אני מבקש מהעליון לבצע את העבודה הזאת. אבל עליי להראות לו שאני נאמן לו, כלומר, אני מוסר את עצמי לידיו, כמו תינוק שמתמסר לידיה של אימא ואינו דואג לכלום. הוא יודע שהוא נמצא במקום הבטוח ביותר. אין דבר יותר בטוח מאשר להיות בידיה של אימא.
כך גם עלינו לסמוך על כוחם של המקובלים, והם יעשו את כל העבודה. ברור שאין לנו שום כוח לעשות אותה. רק על ידי המסירות שלנו, החיבור בינינו, אנחנו מוכיחים שאנחנו מוסרים את עצמנו לחלוטין לכוח העליון שהוא ידאג לנו.
מתוך שיעור מס' 1 בכנס "שלהבת במדבר", 17.01.2013
