זכר ליציאת מצרים

"יגעתי ומצאתי"! יגעתי, כלומר בניתי כלי רוחני. עד שלא בנית אותו, לא נתת את היגיעה הנדרשת, אתה לא תוכל לצאת ממצרים.

לאחר שאתה מסיים את היגיעה שלך במצרים, אתה צריך לפרמט אותה, מה שנקרא, חיבור לפני הר סיני. עבדות מצרים הכבידה את הלב שלנו ולא נתנה לנו להתאחד. ולאחר יציאת מצרים כל העבודה מכוונת לאיחוד.

אנחנו רצינו לעשות את זה במצרים, אבל לא אפשרו לנו, כי איחוד זה כבר בניית הכלי. מצרים, זהו מצב, שבו אתה עדיין נותן יגיעה כדי לברוח מהרצון האגואיסטי שלך, ואילו הוא (או כפי שמכנים אותו, "פרעה", או האחוריים של הבורא) לא נותן לך לסיים את בניית הכלי שלך.

בינתיים חסרה לך יגיעה. אבל ברגע שמצטברת המידה השלמה שלהם, כלומר אתה מקבל מספיק רגשות, הבנות, אבחנות מבוררות, שאיתם אתה כבר יכול להרגיש את המדרגה הבאה, אז אתה מסוגל לצאת.

אבל עם מה שאנחנו בינתיים יוצאים ממצרים, זה עדיין לא כלי. רק עכשיו, לאחר היציאה ממצרים, אנחנו מסוגלים לגלות עד כמה הכלי שלנו לא גמור, כי חסרה לו נקודת האיחוד בינינו. לצורך האיחוד הזה דרוש לנו המאור המחזיר למוטב, התורה. לאחר הבריחה מעבדות מצרים, מצפה לנו גם מתן התורה וקבלתה.

לאחר שאנחנו מקבלים את התורה, אז המאור המחזיר למוטב שנמצא בה עוזר לנו לאחֵד את הכלי שלנו. במצרים אנחנו לא יכולנו להשיג איחוד, זו הייתה השליטה של המצרים שלא נתנה לנו להתחבר. ואילו עכשיו אנחנו יכולים לסיים את בניית הכלי שלנו.

ואחר כך, על ידי הנדודים במדבר, אנחנו כל הזמן נחטא, פעם אחר פעם, ונתקן את החטאים. ועל ידי תיקונם אנחנו כל פעם נאמר: "זכר ליציאת מצרים!", כי כל שאר האירועים נמשכים משם, ובמדבר אנחנו מתקנים אותם בהדרגה.

גלות מצרים הייתה אמורה להימשך 400 שנה, כדי להשיג את הכלי הגמור שאותו אנחנו אחר כך מתקנים. במצרים לא נעשים שום תיקונים. אבל כדי לתקן את הרע, אנחנו צריכים כל פעם לברר אותו, כאילו להחיות את אותו הצער, את אותו המצב.

לכן 40 שנות נדודים במדבר, זו שרשרת של עבירות בלתי פוסקות. אבל בעצם, זה לא עבירות, אלא גילוי של הרע לעומק יותר ויותר גדול, כדי לתקן אותו. ההכנה לכך נעשתה במצרים ולכן אנחנו כל הזמן מזכירים: "זכר ליציאת מצרים!".

מתוך שיעור על "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 25.12.2012

ידיעות קודמות בנושא:
קבוצה, זה אלפי נקודות שבלב
פרעה נשאר במצרים לתמיד
כאשר נעשה צפוף בקבר