בונים בית מלבנים של היגיעה שלנו

הרצון לקבל, שבו אנחנו נמצאים עכשיו, הוא רע. הוא טוב מאוד, אם אנחנו רוצים להנות מהחיים ועוזר לנו בכל כוחו. אבל הוא הופך להיות רע ואכזרי, אם מתעורר בנו הרצון להשפיע והוא לא נותן לו להידבק לבורא, למדרגה עליונה. הרצון לקבל מעמיד מחסום בינינו לבין העליון, שלא מאפשר לעבור.

והנקודה, הניצוץ של ההשפעה, משתוקק מאוד להידבק בבורא. וככל שהרצון לקבל שולט עליה, כך היא משתוקקת אליו. ככל שהשליטה של האגו מתגלה יותר, כך הנקודה הזאת צריכה להיאבק איתו יותר, וכך הכוונה שלה לבורא גדֵלה יותר, וגם הצער והייסורים, מחוסר היכולת להידבק בו. הרגשת הגלות שלה הופכת לגדולה ומרה יותר.

המתח והלחץ גדֵלים וגם ההשתוקקות גדֵלה, ובאופן כזה נוצרים כלים. הכלים להשגת המדרגה היותר עליונה הזו, לא נוצרים מהרצון לקבל עצמו שהפך למשפיע, אלא מ"הנגזרת" ממנו. זו תוצאה מהמאמצים ומהייסורים, מהמאבק בין הניצוץ של ההשפעה שבאדם והרצון לקבל שלו.

הניצוץ נאבק כדי להידבק בבורא ואינו מסוגל, מפני שהרצון לקבל מחזיק אותו ברגליים ולא נותן להשתחרר ממנו. ואז היגיעה שלו, שהאשם בזה היה הרצון האגואיסטי שלו, שהחזיק בידיים שלו את ה"נקודה שבלב", היגיעה הזאת עצמה, היא הופכת להיות לכלי שבו מתגלה האיחוד והגילוי של המדרגה הבאה.

כלומר, הרצון לקבל עצמו לא הופך להיות הכלי הזה, הוא תמיד נשאר ב"צמצום". אלא אנחנו עובדים מעליו, בכך שבונים מעליו את הכלי שלנו מלבֵנים של היגיעה שלנו.

מתוך שיעור על "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 25.12.2012

ידיעות קודמות בנושא:
מכות רבות ערך של האגו
פרעה נשאר במצרים לתמיד
אני בוחר בנקודה שבלב