קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
אנחנו מבולבלים בצורה רצינית, מכיוון שאנו חיים בעולם הזה בלי לדעת בשביל מה ולמה.
אנחנו יותר גרועים משאר היצורים, הרי הם לא חושבים על זה, עדיין אין להם את הרצון האחד, שמתעלה מעל הצרכים הגופניים. הם לגמרי מסתפקים בלספק את הצרכים הבסיסיים שלהם: אוכל, מין, משפחה, וזהו. זאת דרגת ה"חי". בין בני האדם יש גם כאלה שדואגים רק על זה, זאת אומרת, על הרצונות של דרגות הדומם, הצומח והחי בתוך האדם. אבל, מעבר לכל זה, יש בנו רצון של האדם, שמעלה את השאלה על המשמעות, על המהות: "בשביל מה אני חי?" – שעולה מעל דרגת החי.
ואז, כבר לא מספיק לאדם סתם להתקיים בעולם. הוא רוצה לדעת מי הוא ומה הוא, מאיפה הוא ומה המשמעות של חייו. הרצון הזה תופס את המקום הבא בסולם הרצונות, אחרי הרצונות המכוונים לאוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות. אני רוצה לגלות את המהות שלי, את הייעוד שלי, והדחף הזה גובר מעל כל דבר אחר. דווקא הוא באמת זורק אותי לדרגת "בהמה". זה בסדר, אם הייתי חי כך את ה"חיים הבהמיים" האלה ולא הייתי יודע על זה. אבל עכשיו אני ברצונות שלי – אדם, ובתחושה ובהבנה – "בהמה".
זה לגמרי משפיל אותי, ואני פשוט לא מסוגל להמשיך להתקיים בצורה כזאת.
במצב כזה, אנשים בהתחלה לא יודעים איך לענות על השאלה שלא משאירה להם ברירה, הם נכנסים לדיכאון, פונים לסמים, נתקלים בבעיות, מארגנים מהפכות, טרור – כל דבר, רק כדי להשקיט את השאלה על משמעות החיים.
ואחרי זה הם מתחילים להבין את עיקר הבעיה: בתחילת החיים של האדם הוא מוקף בדאגה, שנועדה להעמיד אותו על הרגליים, ואז כאילו זורקים אותו ומשאירים אותו לעצמו: "תעשה מה שאתה רוצה, תדאג לבד לעצמך". וזה מכניס אותו להלם: פתאום הוא צריך לספק לעצמו, לעבוד, לפתור בעיות. הוא לגמרי לא רוצה את זה, הוא היה מעדיף כמו פעם להרגיש את עצמו כתינוק שמטפלים בו. אבל לא, אומרים לו: "נגמר הזמן".
למה בחיים יש סדר כזה? למה צריך כזה שינוי קיצוני?
הניגודיות הזאת מביאה את האדם לחיפוש אחר התשובה. כמו שכותב בעל הסולם, מכאן נוצרו האמונות, הדתות וכל מיני גישות. בעיקרון, הסיבה להופעתן היא מאוד רצינית ועמוקה, היא שוכנת בלב ליבה של האנושות.
האנשים לא סתם פחדו מהרוח, השמש והירח, כמו שאנחנו מתארים לעצמנו. להיפך, במובן מסוים אנחנו יותר פרימיטיביים מאלו שהמציאו את המושגים הדתיים. אנחנו הרבה יותר מאמינים במיתוסים והבלים אחרים. לדוגמה, היום העולם משתגע בגלל "סוף העולם" הדמיוני.
ולמעשה, מדובר בשאלות הכי עמוקות של האדם שחושב על משמעות החיים, מעל ההנהגה העליונה, מעל אירועי החיים. למה הטבע משגיח עלינו עד גיל הבגרות, ואז פתאום משנה את היחס שלו? תסתכלו על הילדים, הם כאילו נמצאים תחת ההשגחה. ילד כל הזמן נופל, מקבל מכה ממשהו, וכלום, כאילו הכוח העליון שומר עליו, בנוסף לסביבה האנושית. אבל אחר כך, כשהוא גדל, זה כבר לא נסלח לו והוא חייב להחזיר לכולם את החובות.
בעת העתיקה האנשים חשבו על כך ברצינות. הם ראו, איך דרך ההורים והקרובים, דרך כל החברה, הטבע מגלה לאדם יחס אכפתי, ואחרי זה "משנה את פניו".
אז יכול להיות שבקפיצה הזאת, בפער, בקרע בין שני השלבים אנחנו יכולים למשש את הקשר עם הכוח העליון, שצופה בנו ומנהל אותנו? יכול להיות שדווקא כאן אנחנו יכולים להבחין בדרישות שלו כלפינו, לגלות מה הוא רוצה להשיג בשינוי היחס, ולהבין אותו יותר טוב?
מעבר לכך, באותם הזמנים האנשים היו יותר קרובים לטבע, הם חדרו, "נשמו" את הכוחות שלו, הרגישו אותו הרבה יותר טוב מאיתנו.
ולכן לא כדאי להניח, שהאמונות העתיקות הופיעו משום מקום. כן, הן שינו את צורתן במשך אלפי שנים, אולם מלכתחילה התבססו על השאלה הרצינית על מהות האנושות, כאילו מחולקת לטוב ולרע. עד עכשיו אין לנו כוחות לאחד את שני הצדדים של המציאות, מפני שאיננו מסוגלים לעלות "למעלה מהדעת". הכוחות הטובים והרעים ממשיכים להתקיים בתפיסה שלנו בנפרד, בלי להתחבר ביניהם.
מתוך השיעור לפי מאמר "השלום", 21.12.2012
ידיעות קודמות בנושא:
ללא משמעות החיים אין אדם
החיים כבריחה מהשאלה על משמעותם
סוף ההיסטוריה
שיעור מרתק , כלכך הרבה תשובות לכלכך הרבה שאלות של מפסיקות לכרסם בנו.
מה רבו מעשיך השם .