קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
אנחנו צריכים להסכים עם זה, שהדרך הרוחנית זו עבודה בלתי פוסקת. רק שהיום אתה צריך להתגבר על האדישות, ומחר אתה תצטרך להתגבר על השנאה, שנאה כזאת חזקה, שאתה מוכן להכול, רק לא זה. זהו מצב שאין בכוחך אפילו לחשוב על החברים, מפני שזה גרוע בשבילך ממוות. החברים יזמינו בך דחייה נוראית: אתה לא תהיה מסוגל לבוא איתם במגע, להביט בהם, לחשוב עליהם. אבל, יחד עם זה, העבודה היא אותה עבודה: הכרת חשיבות המטרה, חשיבות הבורא, חשיבות החברים, חשיבות הקבוצה…
אנחנו חייבים כל הזמן "לדבוק" באותו הקו מהבוקר עד הלילה ורק כך להכין את עצמנו לכל שיעור. ואז, במידה שמשיגים מידה מסוימת של חיבור ואיחוד, שם בפנים אנחנו נגלה את העולם הרוחני. מידת החיבור, זו המידה הרוחנית שלנו שהשגנו. ההרגשה המשותפת שלנו, היא נקראת "בורא", מהמילים: "בוא וראה". איפה אתה תוכל לבוא ולראות? – דווקא בהרגשה המשותפת. ולכן, אם אנחנו לא עובדים עליה, אז גם אין על מה לדבר. אנחנו צריכים להכין את עצמנו כל רגע, ולהיות "נעולים" רק על זה.
ואם אתה לא רוצה את זה, אז חבל על הזמן שלך, עדיף שתלך, תבלה ותהנה מתענוגים רגילים. כי אם אתה לא משקיע מאמצים בעיקר, אז כל הדרך הרוחנית שלך היא שקר. עדיף כבר לחיות "כמו כולם" ולהבין מהר יותר שסוף סוף צריך לעשות מעשה. אחרת, כמו שנאמר: "כסיל יושב בחיבוק ידיים ואוכל את בשרו".
הרב"ש היה אומר לא פעם: "לפחות לך ותהנה מהחיים". כי בזה שאדם נהנה מהחיים, הוא בלב מודה לבורא על כך שנתן את החיים האלה. ואילו אתה להיפך, אוכל את עצמך ומקלל את הבורא. אז לך תבלה, תשתה בירה עם חברים בפאב, תטייל להנאתך. תתחיל להרוויח וליהנות, נו, מה יש לך.
ואם לא, אז אנחנו צריכים להיות החלטיים בדרך. אם כבר לקחנו לעשות משהו, אז צריכים לבצע את מה שלקחנו ולא להיכנע לחולשה. וכאן העיקר זה הרגשת האחריות. כי הערבות, היא דווקא אחריות הדדית: אני אחראי על כולם. אם היה מדובר רק בי, אז כבר מזמן הייתי זורק הכול, אבל אני אחראי על כולם. המצפון שלי לא צריך לאפשר לי לנוח ולהירגע.
ולכן אני לא צריך לחכות להזדמנויות. כבר עכשיו אני צריך לדאוג: באיזו צורה אני אגיע מחר בבוקר לשיעור? האם אני מוכן להתחבר עם החברים ולדרוש את המאור המחזיר למוטב? האם אני ארצה ליצור "מקום" לדבקות עם הבורא?
גדלות המטרה, גדלות הבורא, זה מה שאנחנו צריכים שיבער בנו יותר ויותר חזק.
מתוך שיעור על המאמר "חכמת הקבלה והפילוסופיה", 19.12.2012
