אינטגרליות אידיאלית

שאלה: האם במצבנו הנוכחי, אנחנו מסוגלים להגיע לאינטגרליות אמיתית, כפי שהיא צריכה להיות במצבה האידיאלי?

תשובתי: לא. אינטגרליות אמיתית, זה מה שאנחנו יכולים ללמוד ממערכות אנאלוגיות, ממצבים אידיאליים או ממצבים טבעיים סגורים, איפה שכל חלק תלוי בכל שאר החלקים. הם כולם מקושרים הדדית באופן מוחלט על ידי כמות אין סופית של קשרים בדרגות שונות. כל חלק קובע את כל האחרים. זוהי מערכת אנלוגית הולוגרפית מיוחדת במינה, שבה בו זמנית מתרחשים כניסה יציאה וכל שאר המצבים האפשריים, ולכן לא ניתן לומר מי ראשון ומי אחרון ומה בא אחרי מה.

זוהי מערכת, שבה כל אחד מרגיש לגמרי את כולם כמו את עצמו. זוהי התכללות של כולם בכולם בצורה מלאה ומוחלטת, שהאינטרסים האישיים של כל חלק בכלל לא נלקחים בחשבון, אלא נלקחת בחשבון רק העבודה של כל המערכת, היא מוצבת כעיקרית. ובתוכה כבר מתבצעת חלוקה, לֵמה שיותר חשוב עבורה ומה שפחות חשוב. כל חלק עובד עבור כל המערכת, ואת עצמו הוא רואה בתור הנותן והמשפיע לה. זה נקרא "התכללות אינטגרלית".

ודאי, שהטבע האגואיסטי שלנו הפוך לחלוטין למצב הזה. אנחנו לא יכולים להתכלל זה בזה, אנחנו יכולים לתפוס, להרגיש, להיות מקושרים זה עם זה רק באותה המידה, שבה זה מעניין אותנו. להביע צער וכדומה.

הטבע שלנו, זה אגואיזם מוחלט. אנחנו לא שׂמים לב לֵמה שלא נוגע לאגו שלנו, החושים שלנו תופסים ומודיעים לנו רק מה שטוב או מזיק לאגו. לכן, האלטרואיזם אינו נראה לנו כאפשרות לקיום. אנחנו בדרך כלל מחליפים אותו באיזה שהם בריתות, הסכמים התקרבויות חלקיים, אבל כל אלה, הן לא תכונות אלטרואיסטיות אמיתיות, שעליהן מדובר במערכת אינטגרלית, אלא אותו האגו שעובד ביחס הדדי מסוים עם האחרים, כדי להתקיים ולא יותר מזה. כלומר, אין לנו שום יחס כלפי המערכת האינטגרלית האמיתית.

מתוך שיחה עם ואלריה חצ'טוריאן, 26.11.2012

ידיעות קודמות בנושא:
מהיכן מגיע כוח האיחוד?
עם התלהבות לבדה לא תגיע רחוק
קשר הדדי שמשפיע על האושר