זריקה לאנושות

מתוך הכנס בנובוסיבירסק, שיעור מס' 5

שאלה: האם אני מבינה נכון, שהמשימה שלנו היא כמו זריקה לאנושות, כדי שהיא תתפוס את המחשבה על הצורך ברכישת תכונת ההשפעה. כלומר, אנחנו מבינים שרק הבורא יכול לתת לנו את התכונה הזאת. והם כבר ייקחו אותה מאיתנו ויתפסו את זה כמחשבה שלהם עצמם שבאה אליהם כאילו מבפנים, מהאדם?

תשובתי: לא, המערכת הכללית פועלת אחרת. על זה נאמר בפסקאות האחרונות של "הקדמה לספר הזוהר".

האור העליון נכנס לתוך החלק שלנו של לומדי הקבלה לפי חוק של השתוות הצורה, מפני שאנחנו דומים לאור. ואחר כך דרכנו מתפשט בכל שאר הכלי, באנושות.

יחד עם זה, כל האנושות צריכה להבין, שההצלה שלה נמצאת בידיים שלנו, מאחר ואצלנו נמצא האור העליון, המידע העליון, ואז היא תפנה אלינו. לצורך זה אנחנו צריכים לכוון לעבר האנושות את כל המאמצים שלנו בהפצה.

כלומר חייבים להיות שני מרכיבים: הפצת חכמת הקבלה ופנייה של האנושות לעברנו.

תחילה צריכה להיות הפצה של חכמת הקבלה, ויחד עם זה, בהכרח השגת הקשר עם הבורא. כאשר אנחנו נגלה את הקשר עם הבורא, אז האנושות תרגיש שיש בנו איזה כוח ותפנה אלינו. אז יופיע המרכיב השלישי שיידבק אלינו.

על אף הכול אנחנו חייבים להתקדם לבורא ולעסוק בהפצה כבר היום, בכך שמבינים שבזה אנחנו נביא את כל האנושות למטרת הבריאה.

החלק שלנו שלומד קבלה, שמוביל את כולם לבורא, זהו חלק מלאכותי. הוא קיבל את כל הרצונות שלו מהאור שחדר לתוך רצון שלם שנברא מלכתחילה, ויצר בו את תכונת ה"בינה", ההשפעה. התכונה הזאת לא שייכת לרצון הכללי. במילים אחרות, יש בנו חלקיק של הבורא, שמזמין השתוקקות אליו לפי חוק השתוות הצורה.

אבל כדי להידבק בבורא, אנחנו צריכים להתנתק מהאגו שלנו. על ידי ההתנתקות ממנו, אנחנו כל הזמן מוסיפים לחלקיק הזה עובי חדש של רצונות, שכתוצאה מזה הוא כל הזמן תופח. באופן כזה, אנחנו חוזרים לבורא עם מה שנקרא אח"פ, כלומר, עם רצונות ענקיים של השפעה במקום נקודה.

ואילו כל האנושות זה סתם רצון להשפיע ללא הנקודה הזאת, ולכן נדבקת אלינו.

ביחס לבורא אנחנו נמצאים כמו נקודה עם האח"פ שלה, וביחס לאנושות, כנקודת גלגלתא ועיניים (ג"ע), בעוד שכל האנושות ביחס אלינו, זה אח"פ.

מתוך שיעור מס' 5 בכנס בנובוסיבירסק, 09.12.2012

ידיעות קודמות בנושא:
הסוד של המערכת הכללית
החיים הלא אישיים
כיצד למלא רצונות של אחרים באופן מעשׂי?