קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
כתבי בעל הסולם, איגרת כ':
"חקוקים אתם במורשי לבבי, כל היום וכל הלילה, ובמשרפות הצמאון אחר טובכם ושלמותכם, והשי"ת יודע כמה יגיעות וכוחות נתתי בעסקכם, ובטוחים אנו בזה שלא יהיו ח"ו לבטלה, ודבר ה' לעולם תעמוד.
…ומהיום ולהלאה נתחזק בעזרת ה' בתורה ובמצוות "כשור לעול וכחמור למשא" לאקמא שכינתא מעפרא (להקים שכינה מהעפר), והזדונות יהפכו לזכויות, כי, ימלא כבודו את כל הארץ. ובעזרת ה' בטחוני חזק שישועתינו קרובה להגלות, ונזכה לעבוד יחד את השי"ת מתוך הרחבה, וחפץ ה' בידנו יצליח."
בעל הסולם כותב על ההשקעה שלו בתלמידים ועל העזרה להם. אבל בעולם הרוחני, בניגוד לעולם הגשמי, התחתון חייב בעצמו להשקיע מאמצים כדי שהעליון יוכל לעזור לו.
בעולם הגשמי התינוק באופן טבעי דבוק לאימו: תחילה על ידי חבל הטבור ברחמה, ואחר כך לחזה שלה, לגופה, וכך מקבל את הטיפול שלה בו. הטבע מחייב אותו לבטל את עצמו בכזאת צורה. הוא לא משקיע בזה מאמצים משלו. להיפך, הוא מרגיש שרק באימו כל החיים שלו והוא נמצא בנטייה להידבק אליה.
אבל בעבודה הרוחנית אנחנו צריכים לעשות את הפעולה הזאת כנגד האגו שלנו: כלפי הקבוצה, המורה והבורא. ורק במידת הביטול העצמי אנחנו נקבל מהם הזנה, או דרך מה שנקרא "הטבור הרוחני", או דרך השָד הרוחני של "הפרצוף העליון", דרך "האור המקיף" ודרך "האור הפנימי".
לכן, אם המורה כותב שהתלמידים "חקוקים אתם במורשי ליבי, כל היום וכל הלילה", זה סימן שגם מצידם נעשתה עבודה גדולה כדי להגיע לכזה קשר הדדי.
"כמה יגיעות וכוחות נתתי בעסקכם", זה אפשרי במידה, עד כמה שהתלמידים אפשרו למורה להשפיע עליהם. אם התינוק מסרב לאכול, אז איך אפשר לחייבו? כאן כבר פועלת הבחירה החופשית שלו.
קודם הבחירה החופשית שלו היא רק בביטול. ואחר כך היא בזה, כדי להסכים לקבל את ההשפעה מהעליון, שתמיד מנוגדת לשׂכל ולרגש העצמי שלו. וזו בעיה גדולה מאוד. אפילו סתם לבטל את עצמך ולקבל הכול כחסדים, זה גם כן לא קל. כי העוּבר נמצא במֵי חסד, אבל זה מאוד לא פשוט לקבל הכול כחסדים, בביטול עצמי מלא.
ולכן התלמיד צריך להתחיל לקבל פעולות שהן הפוכות מהרגש והשׂכל שלו, ולקבל אותן כך, כדי לראות בייסורים הגדולים ביותר את החסד העליון. כמו רבי עקיבא במוות המייסר שלו.
כל זה מאוד לא פשוט, ואנחנו צריכים להכין את עצמנו לכך. והעיקר, זה לרצות שהיחס שלנו לֵמה שקורה איתנו ישתנה. מאיתנו נדרשים בקשה ותחנונים, תפילה על כך שנוכל להצדיק את כל מה שקורה ולקבל באהבה את הפעולות של הבורא עלינו, לבקש עזרה כדי להידבק לקבוצה, למורה ולבורא, כך שאהבה תכסה על כל הפשעים שלנו.
העבודה הזאת נקראת "כשור לעול וכחמור למשא". צריך כל הזמן להישאר בהרגשה של "אין עוד מלבדו", והכלי להרגשה הזאת הוא החיבור והאהבה שלנו. ולכן היא נקראת "כלל גדול בתורה".
ידיעות קודמות בנושא:
גאווה משפילה והשפלה עצמית גבוהה
החרס שמודה לאומן הטוב
כך אנחנו עולים…
