רוחניות ולבביות

מתוך הכנס בנובוסיבירסק, שיעור מס' 2

שאלה: מה ההבדל בין רוחניות ללבביות? ישנם אנשים לבביים, "נשמות טובות", וישנו אדם רוחני שיכול להיות לא כל כך נחמד. מה ההבדל ביניהם?

תשובה: לאנשים לבביים אנחנו קוראים "נשמה" בחיי היום-יום, אנשים שמוכנים להביע מייד עידוד, אהדה. אדם כזה מבין אותך, מסוגל להרגיש חמלה, לעזור כו'.

אדם רוחני הוא מי שתוך כדי עבודה קשה על עצמו "שובר שיניים" בניגוד לעצמו, בלחץ עצום הוא גדל והופך למשהו אחר לגמרי מאשר האדם בעולם שלנו, הוא רוכש את תכונת ההשפעה שאינה קיימת בעולמנו.

וכן התכונה הזאת מתפתחת על ידי מאמצים עצומים, כוונה ענקית, ריכוז גדול של יגיעה, תשומת לב, עבודה מתמדת ושליטה עצמית מאוד חזקה.

כאשר האדם מגיע למצב כזה, מופיע אצלו יחס מיוחד לאחרים, לאו דווקא נראה בעינינו לבבי, אוהב, נחמד, מפני שהוא חושב איך לעשות מאיתנו אנשים רוחניים, כלומר אנשים בעלי רוח. וזה כרוך במאמץ רציני כלפי האדם עצמו, בלחץ, בעבודה מתוחה (אינטנסיבית). לכן אנשים כאלה לא בהכרח נעימים ונחמדים. הייעוד שלהם מחייב אותם כל הזמן להתייחס אלינו, לאנשים הקטנים והחלשים, בתכליתיות, בצורה מטרתית.

אני מכיר זאת על עצמי. המורה שלי, הרב"ש, הסתכל עליי כעל חומר חרס שממנו הוא חייב לפסל משהו. הוא העריך אותי לפי המידה שהחומר הזה גונח וסובל אך בכל זאת מרשה לפסל את עצמו. כך אני הרגשתי את עצמי. מצד אחד זוהי אהבה ענקית, השתתפות פנימית והבנה. אך בעצם הביטויים החיצוניים הם בכל זאת מאוד מיוחדים. מי שבאמת מסוגל להעריך אותם הוא מי שמבין את המטרה שמוצבת בפניו, את תכונות התלמיד ועבודת המורה.

מתוך שעור מס' מכנס בנובוסיבירסק, 07.12.2012

ידיעות קודמות בנושא:
אני גוער, מפני שאני מאחל טוב
המורה מפרמט את התלמיד
ממורה לבורא