הנקודה הראשונית שעלינו לשמור כל הזמן כמטרה פנימית, זה העיקרון "אין עוד מלבדו". הבורא הוא הסיבה לכל מצב, לכל מחשבה, לכל תפיסה, לכל מקרה. מי שמנהל אותי ואת העולם סביבי זה לא אחר, אלא כוח אחד.
כל זה מיועד כדי שאני, באמצעות החיבור שלי עם העולם, בכל הזמנים בכל האירועים והפעולות, הפנימיות והחיצוניות, אגיע בתוך העיגול הגלובלי לעיקר שהוא "אין עוד מלבדו". זה נקרא דבקות בתוך הכלי הכללי. זאת העבודה שלנו, ולזה אנחנו מכוונים את עצמנו.
אבל העולם גדול, לכן אנחנו מתחילים מהקבוצה (1), ורק אחר כך עוברים לכל העולם (2). עליי להתחבר עם הקבוצה בכל מיני מקרים ובעיות, עכשיו בשבילי זה הדבר החשוב ביותר. וכאשר אני פונה לקבוצה, עליי לזכור גם את העולם כהמשך לעבודתי.
מתוך שיעור בנושא "תפקיד עם ישראל", 23.11.2012
ידיעות קודמות בנושא:
עד כמה אני לא מתוקן?
במקשה אחת עם כל האנושות
עבודה במעגלים