קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
מפני שהנברא בטבעו הפוך מהבורא, ויחד עם זה צריך להגיע להשתוות הצורה עימו, אז אנחנו כנבראים כוללים בתוכנו את שתי הצורות ההפוכות. הצורה הפנימית שלנו, הרצון לקבל שלנו הוא הפוך לבורא, והצורה החיצונית של הרצון לקבל צריכה להיות דומה לבורא. וההתנגשות הזאת, הניגוד הזה, שובר אותנו. אנחנו לא מסוגלים להסתדר עימו, עד שלא ניכנס לעבודה הרוחנית האמיתית.
כאן מתרחשת אותה ההתפתחות, כמו לכל כלי רוחני. תחילה ישנו רק רצון לקבל. אחר כך נעשה עליו "צמצום", לאחר ה"צמצום" מופיעים "מסך ואור חוזר", ואחר כך באה קבלת האור והמילוי. והמילוי הזה לא נמצא בתוך הכלי עצמו, בתוך הרצון לקבל, אלא מקבל את אותה צורת ההשפעה שעליה הנברא תיקן את עצמו בהידמות לבורא.
ובנברא, שהשיג השתוות הצורה עם הבורא, כל הזמן נמצאים שני החלקים המנוגדים האלה. מצד אחד, בהתאם לרצון הטבעי שלו הוא מנוגד לבורא, אבל מצד שני, הצורה של הרצון המתוקן הזה נמצאת בהשתוות עם הבורא.
ולכן צער ושמחה, ריקנות ושלמות נמצאים יחד. ודווקא הניגוד הזה עושה את העבודה שלנו שלמה, כי בצורה כזאת אנחנו יכולים להתנתק מה"אני" שלנו, כלומר מהרצון לקבל, להתעלות מעליו ולדבר מהרצון להשפיע, מהגובה שאותו השגנו ובנינו מעלינו.
לכן יש מצווה לעבוד את הבורא בשמחה, מפני שזו היא הנוסחה הכללית. בתוך הרצונות לקבל שלנו אנחנו תמיד נרגיש את הניגודיות והריקנות, ונשמח דווקא בזה, שיש לנו אפשרות לעבוד מעל ההרגשה הזאת.
ואפילו אם אין לי כוח להתפלל, אין לי על מה להתפלל ולבקש, זה גם כן סימן שאני נמצא בדרך הנכונה, מאחר ומרגיש טעם מר ברצון לקבל שלי. כאן נפגשים שני הניגודים: מצד אחד, אין בכוחי להתפלל, איני יכול לפנות לבורא, אין לי מה לבקש ממנו ואין לי מה לתת לו. אבל מצד שני, אני מאוד נמשך לזה, ויודע שאני חייב להשיג את זה.
זה כבר שני כוחות, שני קווים, שני כיוונים מנוגדים, שמעידים על כך שהרצון שלי נמצא בתהליך תיקון נכון. ורק זה כבר מספיק לי כדי להיות בשמחה! העיקר, זו המודעות שאני הצלחתי להתעלות במקצת מעל הרצון לקבל שלי בכיוון ההשפעה.
ידיעות קודמות בנושא:
התעלות לכוונה
השתתפות חובה
שׂמחה – תוצאה ממעשים טובים
