קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
אדם מגיע ללמוד כי רוצה לדעת, להבין ולהרגיש את העולם הרוחני, אבל בינתיים אין לו הבנה נכונה מה זה קבלה והשפעה, לעצמו או לאחרים. הוא יודע רק לדאוג לעצמו ולפעול בהתאם לרצון לקבל שלו. וכל העבודה שלו היא לבצע פעולות שימשכו את המאור המחזיר למוטב.
הדבר היחיד שעליו צריך לחשוב, זה איך לפתוח את עצמנו לאור, לתת לו הזדמנות לפעול ולהשפיע עלינו ולשנות את התכונות שלנו. צריך כל הזמן לדאוג רק איך להשיג את המצב הטוב ביותר להשפעה כזאת, להתחזק בקשר עם הקבוצה, בלימוד, בכוונה, לארגן את כל הדרוש.
התפקיד שלנו הוא להביא את כל הסכום הזה של התנאים לצורה הטובה ביותר כדי שהאור ישפיע עלינו. האור הוא קבוע, ואני צריך כל הזמן להסתובב, להעמיד את עצמי תחת השפעתו, פעם מצד אחד ופעם מצד שני במחשבות, בכוונות, בפעולות שלי, בעבודה עם הספרים, עם הקבוצה, עם עצמי, ביחסים עם אנשים קרובים ורחוקים, בהכול.
אם אדם כל הזמן חושב על כך ומבסס על זה את כל התקוות שלו, בכך שמבין ששום דבר לא יעזור לו חוץ מהשפעת המאור, אז הוא משיג מהר את התוצאה. זה אומר שהוא "מצפה לאור ה'", כאילו שמצפה לשחר. הוא מרגיש איך הערכים משתנים בתוכו, בזה שמסובבים אותו להשפעה ואהבה, ליציאה מתוך עצמו כלפי החברים, למושג הקבוצה, לצורה ולדמות הפנימית שלה.
דווקא בזה הוא מתחיל לראות את החיים שלו. הוא מרגיש שקיימים בו שני רצונות. האחד, זה הרצון לקבל האגואיסטי הטבעי, שבינתיים נשאר בו. והרצון השני, זה הרעב שמתפתח בו בהדרגה, הצורך, הוואקום הריק, החיסרון, שאותו הוא רוצה למלא על ידי ההשתוקקות שלו לחיבור.
לאחר שהאדם מרגיש את שני הרצונות בתוכו, הודות לאור שיצר בתוכו את השטח הריק, הוא כבר מקבל איזו הכוונה. מקודם הייתה לו רק נקודה, שהייתה ללא שום כיוון. ועכשיו בין שני הוואקומים האלה מופיע קשר, וקובע כיוון "מעצמי" "לזולת", וכך האדם מתקדם.
והעיקר הוא, כל הזמן לסובב את עצמך, בכך שמכוון להשפעה מרבית של המאור המחזיר למוטב, בצורה הטובה והיעילה ביותר.
ידיעות קודמות בנושא:
ואין לנו דאגות אחרות…
פתח לאור
כיצד למצוא כיוון באוקיינוס של אור
