קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
מתוך מאמרו של בעל הסולם, "ההקדמה לתע"ס":
"אכן, אם נשים לבנו להשיב רק על שאלה אחת מפורסמת מאד, בטוח אנכי שכל השאלות והספיקות הללו יתעלמו מן האופק ותביט אל מקומם ואינם. והיינו השאלה הזעומה הנשאלת מכל בני ירד, שהיא: מהו הטעם בחיינו. כלומר, מספר שנות חיינו הללו, העולים לנו ביוקר כל כך, דהיינו מרבית היסורים והמכאובים שאנו סובלים בעדם, בכדי להשלימם על אחריתם, הנה מי הוא הנהנה מהם. או ביתר דיוק, למי אני מהנה".
האנושות סובלת, כל אדם סובל, כל החיים האלו זה סבל אחד מתמשך. רק לפעמים ניתנת לנו מנוחה למספר שנים, אך כל יתר הזמן אנחנו צריכים לנהל מלחמה בלתי פוסקת על קיומנו – וחיים כאלו הוכנו לאדם מצד הטבע.
אז מה זה החיים האלו, האם באמת צריך להיות כך? האם אנחנו יכולים לשפר אותם? בינתיים לא מצאנו שום דרך להפוך את חיינו לטובים ומאושרים. בעל הסולם לא מדבר כאן על קיום נצחי ושלם העולה מעל החיים הארציים האלו, על הבורא ועל עולם אין סוף. הוא בינתיים מתכוון לשינוי חיינו הרגילים בעולם הזה וכיצד ניתן לשפר אותם.
הוא לא קופץ מייד למעלה אלא מתחיל מהדבר הפשוט ביותר. הרי אנחנו סובלים? סובלים! רוצים לסבול פחות? רוצים! וחכמת הקבלה לא גונבת ממך את תורתך ואת שמחת החיים הארציים, לא מנתקת אותך מהחיים ולא מתערבת בעסקיך הארציים. היא רק רוצה להוסיף לחייך מעט שמחה, טעם, כדי שיהיה לך טוב יותר!
זוהי גישה רכה מאוד. בעל הסולם מזדהה עם סבל האדם בחייו ומסביר שניתן להביא לתוכם יותר שמחה.
הרי למעשה כל החיים שלנו זה בריחה נצחית מהסבל – היום כמו אתמול. אך ניתן לעשות את החיים האלו שמחים, מלאים, טובים לך ולסביבתך, לחיות בתוך דאגה הדדית, בהרגשה של ביטחון מלא.
אחרת, אנחנו דנים את עצמנו לקיום הגרוע מחיי בעלי חיים. הרי, כמה שהרצונות שלנו גדלים, כך אנחנו מרגישים את החיים ריקניים יותר ויותר וסובלים בצורה חזקה יותר.
אנחנו חיים חיים שאף אחד לא נהנה מהם ולא מהנה לאחרים. יוצא, שאנחנו סובלים גם מזה וגם מזה בשני הכיוונים. אנחנו פשוט לא מסוגלים למלא אף אחד לפי טבענו האגואיסטי ולא מסוגלים לקבל כלום מאף אחד. לכן כולם נמצאים בהתנגשות הדדית ובמאבק נצחי כשאנחנו עושים את החיים האלו כה קשים ונוראים.
טבענו האגואיסטי הורס לנו את כל החיים, כשהוא הופך את כל השנים שלהם לניסיון קשה. דוגמה לכך, היא העולם של היום שאנחנו עם כל הקדמה הטכנולוגית שלנו היינו יכולים להפוך לגן עדן. ובמקום זה הפכנו אותם לגיהינום אמיתי.
היינו יכולים לחיות במשפחה מאושרת ובחברה משגשגת ללא כל דאגות, כשיש לנו את כל הנחוץ: בריאות, ביטחון, עיסוק ראוי, חופש.
כל אחד היה יכול למלא את עצמו, ברגע שרוצה, כשהוא עובד מספר שעות ביום וכל שאר הזמן מקדיש לאיזה תחביב. אך במקום זה, אנחנו הורגים את עצמנו עם עבודה, משמידים את הסביבה ואת המשאבים האחרונים. טבענו האגואיסטי לא נותן להנות לא לנו עצמנו, ולא לאנשים האחרים, כשבסופו של דבר הוא גורם להכול לשקוע באפלה ומביא אותנו למבוי סתום.
נותר רק לקוות שהמשבר הזה בדרכים כמה שיותר רכות ילמד אותנו ויכריח את האנושות להכיר בכך שהיא נמצאת בטבע אגואיסטי, איתו לא ניתן להתקיים יותר. אנחנו לא נשרוד אם לא נשנה את טבענו, אך לא ניתן לשנות אותו סתם כך – רק בעזרת חכמת הקבלה. ועד שהאדם יגיע למסקנה כזו, הוא יצטרך לסבול עוד רבות.
מתוך שיעור על ה"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 11.11.2012
ידיעות קודמות בנושא:
מחיצת ברזל לפי הזמנת הלקוח…
איך לא ללכת לאיבוד ביער פראי
דרך ארץ שמחוממת על ידי האור
